בעקבות מותו של הילד בן ה-10 מנפילה ממרפסת ביתו ביבנה השבוע, נפוצו שמועות כי הוא התאבד בגלל חרם. מנהלת בית הספר הכחישה את הדברים ובמשטרה נחקרות נסיבות מותו, אך בינתיים, מתברר כי תופעת ההתאבדויות בקרב ילדים ובני נוער ממש לא נמצאת בשוליים.
לפי נתוני משרד הבריאות שהתפרסמו בחודש יוני, מספר מקרי ההתאבדות מתחת לגיל 15 נמוך אך נמצא בעלייה שצריכה להוות תמרור אזהרה להורים רבים. בשנים 2006-2002, 74 בני נוער בני 15 עד 18 התאבדו, ועשור לאחר מכן חלה ירידה משמעותית ובין השנים 2012 ל-2016, התאבדו 47 צעירים בגילאים אלה. מנגד, בפילוח מתחת לגיל 15, בעוד בשנים 2006-2002 התאבדו 13 בני נוער, עשור לאחר מכן המספר הוכפל ל-26 מקרים.
עוד עולה מהנתונים כי בקרב בני נוער מהאוכלוסייה הערבית, מקרי ההתאבדות גבוהים יותר ו-10% מכלל המקרים בחברה הערבית היו של בני נוער עד גיל 15, כאשר המספר עולה בגילים 15 עד 24 ל-21%. בקרב האוכלוסייה היהודית הנתונים כאמור נמוכים יותר - עד גיל 15 - 1% מכלל המקרים, בגילי 15 עד 24 - 10%.
ד"ר ארז מילר, פסיכולוג חינוכי מומחה, מרצה במכללת אחווה בחוג לפסיכולוגיה, אכן רואה בשטח את העלייה במקרי ההתאבדויות של ילדים צעירים, "אם בעבר דובר בעיקר על מקרי התאבדויות בקרב בני נוער והיה נדיר מאוד שילד צעיר עושה ניסיונות אובדניים, רואים עלייה בשנים האחרונות לא של חשיבה אובדנית אלא של ניסיונות אובדניים של ילדים צעירים".
ד"ר מילר הוסיף ואמר כי "אחד הדברים הכי קשים זה באמת לעשות אבחנה בין ילד שרע לו, שנמצא במצוקה וזורק את המשפט 'בא לי למות', לבין ילד שנמצא במצוקה ומסוגל לעשות מעשה מסוכן. לא כל מי שאומר את זה מתכוון לעשות עם זה משהו. יש חוזרי מנכ"ל ברורים במשרד החינוך - אם יש אמירה אובדנית אתה שולח מיד להערכת מסוכנות אצל פסיכיאטר או פסיכולוג קליני. ברוב המקרים מגלים שהילד היה במצוקה ולא באמת התכוון להתאבד".
סימני אזהרה שעל ההורים לשים לב אליהם:
הילד לא נפגש עם חברים במהלך החופשים ולא מביע רצון להפגש עמם
לא זז ממסך המחשב או המכשיר הנייד
שינוי בהתנהגות: הסתגרות, לא מתקשר עם ההורים, עצבנות
תקופות בשנה שעלולות להוות טריגר למקרים אובדניים:
פתיחת שנת הלימודים
בחינות אמצע וסוף שנה
לקראת טיולים ומפגשים חברתיים
בנוסף, מדגיש ד"ר ארז מילר כי לא תמיד יש סימנים מוקדמים למצוקה, "צריך לכבד את הפרטיות של הילד אבל להיות עם יד על הדופק ולהיות מעורבים גם ברשתות החברתיות כי אפשר להציק ולהתעלל בילד בלי לגעת בו".
בשבוע הבא יתקיים ביום שלישי ה-10.9 היום בינ"ל למניעת התאבדות. ד"ר ארז מוסיף כי "יש לדבר עם הילדים ולוודא שאם יש מצוקה אז יש מענה, אפשר לפנות למישהו. החלק הקריטי לפיתוח חוסן אצל ילדים זו שתהיה כתובת ובמידת הצורך להפנות אותו לטיפול כי המצוקה קיימת והיא צריכה לקבל מענה".
"אם יש רגע אחד שבו צריך לעשות קאט ולעצור, זה הרגע הזה, הרגע שבו ילד בן 10 ככל הנראה קפץ אל מותו בגלל חרם חברתי. זה הרגע שבו מערכת החינוך כולה צריכה לעצור ולחשב מסלול מחדש", אומרת רוית רביב, מנהלת יחידת גנים ומדריכת הורים במכון אדלר.
רביב הוסיפה ואמרה: "המורים, ההורים ואנשי החינוך, צריכים להתעורר. המיומנויות החברתיות זזו, הן לא אותן המיומנויות שאנחנו גדלנו עליהן. הילדים של היום יושבים בהפסקות זה לצד זה כשכל אחד מהם עמוק בתוך הנייד. הם מתעדים ומצלמים כל אירוע, כל נפילה, כל פאדיחה חברתית וכיתתית, הם יודעים לערוך את התמונות, לעשות פוטושופ, להוסיף אביזרים ולהפוך כל אירוע לביזארי ומשפיל. זו מיומנות חברתית חדשה".
עוד אומרת רביב, "על מערכת החינוך לעצור הכל ולהכניס מיידית לתוכנית הלימודים את כל נושא ההתנהלות המוסרית והערכית בתוך המדיה החברתית לרשתותיה, לצאת באיסור גורף של חרמות וואטסאפ ולאכוף זאת בכל תוקף. לזה צריכה להיות אפס סבלנות כי איך שלא נסובב את זה, חרם הוא אלימות".