מחקרו של פרופ' לירן כרמל מהאוניברסיטה העברית נבחר לפריצת הדרך המדעית החשובה ביותר בעולם לשנת 2019 במגזין המדעי המוביל בעולם Science, כך הודיעה הערב (חמישי) האוניברסיטה העברית. המחקר, ששחזר את הפרופיל הגנטי של נערה דניסובית בעזרת שרידי דנ"א קדום בלבד, הביס בתחרות בחירת הקהל 12 מחקרים מובילים מכל העולם בתחרות פריצת הדרך המדעית של שנת 2019 וגרף 49% מכלל ההצבעות.

בחודש ספטמבר השנה הצליחו פרופ' כרמל מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה וד"ר דוד גוכמן לשחזר את השלד של קבוצת אדם מסתורית שקרויה "האדם הדניסובי", בעזרת שרידים של דנ"א בלבד, כשהממצאים הפליאנטולוגיים כוללים רק שלוש עצמות קטנות. 
השניים פיתחו שיטה חדשה ופורצת דרך שמאפשרת לקשור שינויים בפעולות הגנים להבדלים באנטומיה של קבוצות האדם השונות. על מנת להראות את יעילות השיטה, הראו החוקרים תחילה שהיא משחזרת בדיוק גבוה את האנטומיה המוכרת של הניאנדרתל וקופי שימפנזה. לאחר שהוכח שהיא מדויקת, הופעלה השיטה גם על גנום האדם הדניסובי. כך, לראשונה אי פעם, נבנה פרופיל אנטומי מלא של האדם הדניסובי, וסופקה הצצה לאנטומיה של קבוצה מסתורית זו. כל זאת נעשה אך ורק בהסתמך על דנ"א שהופק מקצה הזרת הדניסובית. 

 
פרופ' כרמל. צילום: באדיבות האוניברסיטה העברית
פרופ' כרמל. צילום: באדיבות האוניברסיטה העברית

הדניסובים הם קבוצת האדם היחידה עד כה שנתגלתה והוגדרה אך ורק באמצעות דנ״א, בעוד שכל קבוצות האדם האחרות התגלו על סמך מחקר אנטומי של עצמותיהן. בשל העובדה שאוסף ממצאי הדניסובים מסתכם במספר קטן של ממצאים (שלוש שיניים, לסת תחתונה וקצה זרת) רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור למראה של בני אדם אלה.
פרופ' לירן כרמל: "במאמר הצלחנו לאתר 56 תכונות אנטומיות המאפיינות את האדם הדניסובי. בתכונות רבות הם מזכירים את הניאנדרתלים, בין היתר במצחם המשוך אחורה, פניהם המאורכות והאגן הגדול שלהם, אבל סיקרנו אותנו במיוחד התכונות הקיצוניות והייחודיות לדניסובים כגון קשת השיניים שלהם שהייתה ארוכה מאוד וגולגולתם הרחבה באופן מיוחד. האם תכונות אלו יכולות לשפוך אור על אורח חיי האדם הדניסובי? האם הן יכולות להסביר כיצד שרד בתנאים הקיצוניים באזור סיביר? הדרך עוד ארוכה עד שנענה על שאלות אלה, אבל המחקר שלנו פותח צוהר חשוב להבנת ההתאמות השונות שעברה קבוצת בני אדם זו לסביבתה, ושופך אור על תכונות שמייחדות אותנו ומבדילות ביננו לבין קבוצות האדם האחרות שלא שרדו".
ד"ר דוד גוכמן: "אחד הרגעים המשמחים בפרויקט היה כשמספר שבועות לאחר ששלחנו את המאמר לעיתון, קבוצה אחרת פרסמה לראשונה לסת של אדם דניסובי. בדקנו את מבנה הלסת למול המודל האנטומי ששחזרנו מהדנ״א והיא תאמה אותו במדויק! וכך, מבלי שתכננו זאת בכלל, קיבלנו אישור נוסף ובלתי תלוי ליכולת של השיטה לשחזר פרופיל אנטומי באמצעות לא יותר מאשר מעט דנ״א מקצה זרת".

בין השותפים למחקר, פרופ' ערן משורר מהאוניברסיטה העברית, פרופ' יואל רק מאוניברסיטת ת"א, ופרופ' תומאס מרקס-בונט מאוניברסיטת ברצלונה.