הודות לחריפות, לטעם המעקצץ ולניחוח העז לא ניתן להישאר אדישים לג'ינג'ר. הוא משתלב באוכל ובמשקאות - במנה העיקרית, במנות לצדה, מוכר לכולם בצורה הכבושה שלו שמוגשת עם סושי, ואפילו בקינוחים כמו עוגיות וגלידות. את טעמו אי אפשר לפספס, לרוב מספיק ביס אחד על מנת שנזהה כי במנה יש ג'ינג'ר. 

מוזכר כבר במשנה
ג'ינג'ר, בעברית זנגביל, הוא תבלין טרופי שהוזכר עוד בתקופת המשנה. ההודים והסינים היו הראשונים שגידלו ג'ינג'ר, והם השתמשו בו לטיפול במחלות שכיחות, למשל בבעיות במערכת העיכול, כמו גזים ובחילות, ובתפקוד הכליות והריאות וכן כמעורר חשק מיני. עם השנים הובילו סוחרים את התבלין בדרך המשי אל מרכז אסיה ומשם חדר גם לאירופה. הספרדים היו אלה שגילו אותו לאמריקה ובהמשך לאזורים נוספים בעולם. במאה ה־14 התבלין היה מבוקש ויקר. עלותו הגבוהה הייתה לא רק בשל טעמו ותרומתו הקולינרית אלא גם ובעיקר בזכות סגולות ריפוי שיוחסו לו. 

לישראל הוא הגיע בתחילה כתבלין לצד מנות אסייתיות שונות, כשחקן משנה של הסושי כג'ינג'ר כבוש, אך עם הזמן הוא חדר למטבח המקומי במגוון רחב של מנות. ג'ינג'ר אפשר לקנות טרי, מיובש, טחון או משומר. חברות מזון ומשקאות עושות שימוש בתמציות ג'ינג'ר כתוספת טעם למאפים, לרטבים, לסוגי בירה מסוימים וגם ליינות ולליקרים. 

קרוב משפחה של הכורכום
מבחינה בוטנית, הוא שייך למשפחת זינגיבראלס העצומה, שאליה שייכים גם הל, כורכום ושאר מיני צמחי תבלין מוכרים. אפילו הבננה היא קרובה רחוקה של הג'ינג'ר. לג'ינג'ר יש גם בן דוד בוטני בשם myōga, שמאופיין בניצני פרחים סגולים רכים בטעם ג'ינג'ר, המשמשים בבישול. ניתן לחלוט את הניצנים על שיפודים, או לפרוס אותם דק ולהגישם כקישוט ריחני.

ג'ינג'ר הוא קנה שורש. קיימים למעלה מ־50 זנים, ההבדלים ביניהם נקבעו לפי רמת החריפות, תכולת הסיבים והמים. בארץ מגדלים זן ששמו ג'מייקה, הנחשב לזן הטוב ביותר. במזרח הרחוק מקובל שכאשר מגיע זמן הקטיף חותכים את הקנה ומשאירים חלק מהשורש באדמה והוא צומח מחדש. שיטת גידול זו מתאימה לאזורים חמים. אך בארץ, לעומת זאת, כיוון שבחורף השורש עלול להיפגע ולהיהרס, עוקרים את הפקעת בשלמותה, ועם בוא האביב שותלים אותה מחדש. 

כמה מותר לאכול ביום?
כמו הרבה רכיבי מזון, יש אין ספור מתכונים לריפוי מסורתי של מחלה כזו או אחרת המכילים ג'ינג'ר. הוא מצטרף לשום שמטפל בדלקת, למרק עוף שמוריד חום, ולדבש לכאב גרון. כל אלה אכן מגובים במחקרים מדעיים, שבהם נמצא כי רכיבים פעילים במזונות יכולים לסייע במניעה וגם בטיפול של מחלות ובעיות. 

הרכיב הפעיל בג'ינג'ר הוא ג'ינג'רול. רכיב בעל יכולות אנטי־דלקתיות ונוגדות חמצון (אנטי־אוקסידנטים), שמסייע בהגנה על התאים בגוף מפני מפגעים סביבתיים כמו זיהום אוויר וחשיפה ממושכת לקרני השמש ותורם להגנה ממחלות. רכיב זה גם אחראי לחריפותו של השורש וגם להשפעה על מערכת העיכול, בעיקר בהקלה על בחילות. מחקרים מראים כי ג'ינג'ר יכול לסייע בהקלה על בחילות במהלך נסיעה, כמו גם לספק הקלה בבחילות למתאוששים מניתוח ולחולי סרטן המטופלים בכימותרפיה וסובלים מבחילות. ג'ינג'ר מסייע גם לנשים הרות המתמודדות עם בחילות בוקר.

אך במקרים אלו יש להיזהר ולצרוך כמויות מתונות ממנו, עד כפית ג'ינג'ר מגורד ביום - זו כמות בטוחה לצריכה במהלך ההריון. יש פרסומים המצביעים על כך שכמות גבוהה מדי עלולה להגביר את הסיכון בהריון ולכן כדאי להתייעץ עם דיאטנית. באופן דומה, גם למי שנוטל תרופות לדילול הדם או למי שסובל מבעיות בדרכי המרה כדאי להיוועץ בדיאטנית או ברופא. ההמלצה המקובלת היא לצריכה של 4־2 גרם ליום, ולצרוך במהלך היום כ־3־2 מנות.

בנוסף, ג׳ינג׳ר מכיל חומרים נוגדי דלקת, היכולים לתרום להקלה במצב של דלקת מפרקים. יחד עם זאת, כאשר סובלים מצרבת או ממעי רגיז, החריפות של הג'ינג'ר עלולה להחמיר את הבעיה.

ג'ינג'ר באדנית
אולי מפתיע, אבל ג'ינג'ר ניתן לגדל באדנית או בגינה, לצד סלרי, פטרוזיליה, בזיליקום ונענע. אומנם הגידול שלו לא פשוט כמו זה של צמחי תבלין אחרים, אך בעזרת סבלנות והתמדה ניתן להצליח. יש לשתול פקעת באדנית ולהמתין כתשעה חודשים. 

ולמי שאין לו סבלנות לגדל לבד, מומלץ לרכוש ג'ינג'ר טרי בשווקים השונים. הג'ינג'ר הישראלי עדיף על ג'ינג'ר מיובא, מאחר שהוא טרי יותר כשהוא מגיע לשוק. הוא חלק יותר וללא סיבים, והקליפה שלו דקה יותר. גם הטעם עז יותר.

כך או כך, ג'ינג'ר מכיל רכיבים תזונתיים חשובים, ומומלץ לשלב אותו במזון, להוסיף אותו לשייק פירות או ליוגורט עם פרי וגרנולה. תיבול בעזרת ג'ינג'ר קצוץ או טחון מקפיץ מיידית את הטעם והארומה המוכרים מהמטבח האסייתי במרקים, בתבשילי אורז, אטריות, במנות ירקות טריים ומבושלים, וגם ברטבים או במרינדות. ג'ינג'ר יעשיר בטעם וברכיבים תזונתיים טובים גם תה לסוגיו, חליטות צמחים ומשקאות אחרים.