סגירת בתי הספר בתקופת הקורונה ושיעורי ההדבקה הגבוהים בבתי הספר בימים אלה שמובילים לסגירתם החוזרת ולמעבר של חלקם ללימודים חלקיים מהבית שוב, הובילה את המחנכים ומנהלי בתי הספר לחשוב מחוץ לקופסה ולפתח שיטות לימוד בלתי שגרתיות.

“הקורונה אילצה אותנו לפתח את היצירתיות שלנו וליצור פדגוגיה אחרת שיוצרת יותר מוטיבציה אצל התלמידים וחירות פדגוגית אצל המורים”, מסביר יואל רוטשילד, סמנכ”ל מחקר, פיתוח והכשרה ברשת “אורט ישראל” המנהל יוזמות של רשת בתי הספר ברחבי הארץ. “זו טקטיקה אחרת שיעילה לשני הצדדים ואנחנו מקבלים פידבקים חמים מהורים שטוענים שלא ראו מעולם את הילדים שלהם כל כך מתלהבים ויצירתיים כמו בתקופה הזו”.

עם פרוץ הקורונה, בנתה רשת “אורט ישראל” קמפוס וירטואלי הנקרא “קמפוס אביב של אורט”, שמספק לתלמידים לימודים לבחינות הבגרות וכן קורסי העשרה. “לימדנו למעלה מ־2,000 מורים לנהל למידה מרחוק”, הוא מוסיף, “ואני לא מתכוון לזום. בכלל, אני לא בעד זום כי היא מיועדת לאנשי עסקים ולא לתלמידים, ובטח שלא למורה שמדבר שעה וחצי והילדים משתעממים. בחרנו ליצור ארגז כלים של גוגל שדרכם הילד יכול ללמוד, תוך ליקוט יוזמות שונות שמורינו יזמו והגו, וכבר מיושמים היטב בשטח ומביאים תוצאות”.

בין שיטות הלימוד המקוריות שפותחו ב”אורט ישראל” ומיועדות לתלמידי חטיבות הביניים והתיכונים ניתן למצוא שימוש ב”סטיקרים” הידועים של אפליקציית וואטסאפ, רק בפורמט חינוכי. “יש לנו מורה שפיתח מדבקות (‘סטיקרים’) בוואטסאפ שמקלות מאוד על התלמידים ומאפשרות להם ללמוד היטב”, מסביר רוטשילד. “הסטיקרים, הנוגעים בשלל נושאי הלימוד, בהם מתמטיקה, אנגלית, ספרות, היסטוריה ולשון, כוללים חידות ושאלות ועובדות לימודיות, וכשהתלמידים מעבירים אותם בינם לבין עצמם זה מסייע להם ללמוד בצורה אפקטיבית”.

דרך נוספת היא שימוש ב”קופסת בריחה”. “היה לנו מורה שלתלמידים שלו הייתה בעיית מוטיבציה”, מספר רוטשילד. “הספרים הרגילים לא עניינו אותם אז הוא פיתח ‘קופסת בריחה’ על הקונספט של ‘חדר בריחה’. לתוך הקופסה הוא הכניס כמה חפצים קטנים שהוא הראה לתלמידים דרך הוידיאו והעביר להם את החומר. הוא פיתח חידות רב־תחומיות בדמות קליפים, שהתלמידים היו צריכים לפתור דרך הכלים שיש באותה קופסה”.

לימוד רכב בתלת מימד (צילום: המרכז התורני טכנולוגי)לימוד רכב בתלת מימד (צילום: המרכז התורני טכנולוגי)

שיטות נוספות שפיתחו ב”אורט ישראל” הן פודקאסטים חינוכיים שהקליטו מורים לתלמידים, שמשלבים מוזיקה, הומור ובעיקר חומר מקצועי, ו“קורונה טיים”, עיתון דיגיטלי שיוצא בכל שישי באתר בית הספר ובו תלמידים כותבים. “אלו יוזמות שאנחנו מתכוונים לשזור וליישם גם אחרי שהקורונה תחלוף”, מסכם רוטשילד.

קרבורטור וירטואלי

גם בבתי הספר הטכנולוגיים נאלצו למצוא פתרונות יעילים ללמידה מרחוק, ובמרכז התורני טכנולוגי “נחלים” החלו להשתמש בתוכנה מיוחדת ללמידה מרחוק המסייעת לתלמידים הלומדים את מקצועות החשמל, המיזוג והרכב. “במהלך הקורונה עברנו לעבוד בתוכנה החדשה הזו המאפשרת לתלמידים ללמוד את המקצועות הטכניים דרך המחשב, ולמורים היא מאפשרת לעקוב באופן פרטני אחר התקדמות התלמיד, לראות באיזה שיעור הוא נמצא ומה יש לשפר אצלו”, מסביר אלי טובול, מנהל המרכז התורני טכנולוגי “נחלים”. “זה מסייע לנו להמשיך ללמד בצורה אפקטיבית דרך הלמידה מרחוק”.

איך זה בעצם מתבצע?
“יש בתוכנה ציורים והמחשות, לא רק מלל, וזה בעצם יוצר מצב שבו התלמיד לומד בעצמו. מעבר לזה, המורים שולחים לתלמידים סרטונים קצרים על כל חלק טכני והתלמידים גם שומעים את המורה מסביר על החלק, מאייד לדוגמה, אבל במקביל הם גם מקבלים את התוכן העיוני בתוכנה. התוכנה מלמדת את התלמידים לא רק ‘ללכלך’ את הידיים בעבודה פיזית אלא גם ללמוד חומר תיאורטי בצורה מעמיקה והייטקיסטית, זה שינוי מטורף. זה מפעיל את היצירתיות של התלמידים והאחריות היא של התלמיד עצמו, כשהמורה בעצם נמצא שם לענות על שאלות ולסייע”.

לדברי טובול, השינויים נראים כבר בשטח: “הציורים, ההמחשות והשימוש בפלטפורמה תלת־ממדית מאפשרים לילדים להיות יותר מרוכזים ומוכנים לסדנה המעשית בצורה יותר קלה ויעילה. והתוצאות מדהימות, בייחוד אצל תלמידים שלפני הקורונה התקשו ללמוד”.

לימור הררי, ראש מחלקת חדשנות במכללה האקדמית לחינוך והוראה “גורדון”, פיתחה בתקופת הקורונה שיטות לימוד ייחודיות בדמות הוראה מקוונת אינטראקטיבית, שיטות שכבר קצרו הצלחה ברחבי צפון הארץ ובבתי הספר באזור חוף הכרמל, ובהדרגה מושרשות גם בשאר בתי הספר ברחבי הארץ. “ההוראה המקוונת אינה זום רגיל של ניהול שיח ודיון”, מבהירה הררי, “השיטה משלבת בין הוראה סינכרונית (למידה משותפת של מספר תלמידים תוך וידיאו לייב) והוראה א־סינכרונית (למידה פרטנית לפי קצבו האישי של התלמיד הבודד) כשהאפקט בשני האופנים האלה הוא יותר בולט”.

הררי פיתחה את הפלטפורמה האינטראקטיבית Near Pod שבאמצעותה התלמיד יוכל לתת במהלך השיעור פידבקים למורים, לענות על סקר, שאלות פתוחות, להעלות תמונות ולסכם את הדברים במקום הנוח לו, תוך שימוש באפקטים ויזואליים, כמו הר מושלג או חוף הים. “הפלטפורמה עוסקת בשלל נושאים ויחידות הוראה והיא לא דוגלת בלימוד שעה אנגלית או שעה חשבון, אלא לפיה המורה בוחר נושא מסוים, כמו נניח ‘ים’, ואותו הוא חותך לשלל תחומי הדעת, כך שבשעה שיעור על ים אתה גם לומד דברים שקשורים למדעים וגם דברים שקשורים לחשבון", היא אומרת. "אתה לומד על פי הנושא ולא על פי התחום”.

לימור הררי (צילום: יח''צ)לימור הררי (צילום: יח''צ)

בשורה התחתונה, מה את משיגה בזה?
“זה מעלה את הסקרנות של התלמיד ומגביר את המעורבות שלו, וכבר אנחנו רואים תוצאות בשטח”.

עמדות יצירה

בבתי הספר הדתיים, החרדיים ובישיבות השונות, שבהם אין שימוש במחשב או בסמארטפון, נתקלו במספר אתגרים שאילצו את הנהלות בתי הספר לשנות גישה, לעקוף את הקשיים ולאמץ את הטכנולוגיה. “כשפרצה הקורונה עמדו לפנינו כמה אתגרים חשובים שהיינו צריכים לספק להם מענה מיידי”, מסביר הרב משה זייברט, מנהל רשת מוסדות החינוך החרדיים “מגן הלב”. “האחד זה נושא החינוך המיוחד שהיווה עבורנו אתגר קשה פי שבעה מהאתגר היומיומי בימים שאינם ימי קורונה, כי הוא דורש יותר המחשות ויותר עזרים, השני זה עניין לימוד הבנים והשלישי זה עניין לימוד הבנות”.

הצעד הראשון שעשו תלמידי בתי הספר הדתיים היה לרכוש סמארטפונים, מה שלא בהכרח היה קורה בשגרת טרום־קורונה. “אסור לתלמיד ישיבה או לתלמידה לצאת מכותלי הבית עם סמארטפון, ולחלק נכבד מהם לא היו בכלל סמארטפונים בבית”, מסביר זייברט. “תוך שבועיים לכל תלמיד ותלמידה אצלנו היו סמארטפונים שהפכו לכלי הלימוד העיקרי, בהיעדר השימוש במחשב”.

זייברט מספר כי לאחר ההצטיידות בסמארטפונים, פנתה הנהלת בית הספר לחברת הייטק שפיתחה במיוחד עבור בית הספר פלטפורמת לימוד דיגיטלית המותאמת לתלמידים. “שיטות הלימוד שפיתחנו בעזרת הפלטפורמה נועדו לענות על צורכי התלמידים, הן בגזרת החינוך המיוחד והן בגזרת הבנים והבנות”, אומר זייברט. “בהקשר לחינוך המיוחד, בית הספר סיפק לתלמידים ציוד טיפולי מתוך בית הספר והעביר אותו לבית הילד. בציוד הזה יש עמדות יצירה ופעילויות וכל אח, אחות והורה של אותו תלמיד קיבלו הדרכה אישית וקבוצתית כיצד לפעול עם הילדים האוטיסטים בבית תוך קשר טלפוני רציף עם היועצים והמטפלים. ההדרכה נעשתה דרך זום בסמארטפון”.

בנוגע לתלמידים, מתאר זייברט: “אפשר לראות היום במרפסות הבתים תלמידים יושבים עם גמרא ביד אחת ועם סמארטפון ביד השנייה, כשהם מאזינים לשיעורי הדת במשך שעות להנאתם. בהקשר לשיעור, לכל תלמיד שרוצה לשאול שאלה יש את האופציה ללחוץ על מספר כלשהו בסמארטפון והרב שמעביר את השיעור רואה על גבי הצג שלו את השאלה עוד במהלך השיעור, ויכול לענות ולפנות לאותו תלמיד. כך בעצם לומדות בימים אלו של קורונה כיתות של כ־30 תלמידים. בנוסף, יש אופציה לתלמידים דרך הפלטפורמה לחבור לקבוצות לימוד וללמוד זה עם זה, והם אפילו יכולים להקליט את השיעורים דרך הסמארטפון ולהקליט גם הודעות קוליות, מה שנותן ביטוי לתלמידים שלרוב לא מדברים בשיעור ובעזרת הסמארטפון מתחילים לפרוח”.

ולגבי התלמידות מספר זייברט: “העברנו הנחיה לבנות בבתים שבהם יש רק סמארטפון אחד, לוותר לאחיהם לומדי התורה ולתת להם זכות קדימה מתוך כבוד לתורה ולוודא שהן תמיד תהיינה מספר 2. אחרי שהתלמיד מסיים, האחות יכולה ללמוד. פיתחנו חידות קוליות ומטלות בשלל תחומים, כמו התעמלות ומלאכה, שהתלמידות מקבלות ומבצעות תוך האזנה להנחיות שהן מקבלות בסמארטפון, ואתה יכול לראות את ההתלהבות ואת התוצאות בשטח. כושר ההתבטאות של התלמידות משתפר”.

אתם מתכוונים לאמץ את השיטה הזאת גם בעתיד? הרי עד כה התלמידים לא ידעו כל כך איך להשתמש בסמארטפון.
“אני חושב שניישם חלק מהשיטה הזו גם במערך הלימודים הרגיל, אבל כמובן שזה לא יחליף את השיעור הפיזי מול מורה. ניקח חלקים מזה כי אנחנו רואים שזה עובד יפה”.