מגיפת הקורונה הציבה בפנינו שלל אתגרים, בהם גם אתגרים חברתיים הנובעים מהריחוק הכפוי בשל החשש מהידבקות בנגיף. האתגר החברתי יבוא לידי ביטוי ביתר שאת בשנת הלימודים שתיפתח ב־1 בספטמבר בצל הקורונה, לפי הנחיות מתווה "לומדים בביטחון", שגיבשו משרדי החינוך, הבריאות והאוצר במטרה לאפשר את החזרה ללימודים. על פי המתווה, נכון למועד כתיבת שורות אלה, בין היתר, תלמידי כיתות ג'־ד' ילמדו במוסדות החינוך תוך חלוקה לחצאי כיתות; וכיתות ה'־י"ב ישלבו למידה מרחוק ולפחות שני ימי למידה בבתי הספר בשבוע, עד 18 תלמידים בקבוצה. הנחיות אלו צפויות להשפיע בהכרח על הפן החברתי שהיווה חלק בלתי נפרד מחוויית הלימודים בבית הספר עד כה. כיצד המצב החדש ישפיע על התלמידים?

"הדבר המרכזי שילדים לומדים בבית הספר זה מערכות יחסים חברתיות", אומרת ד"ר אביטל לאופר, דיקן בית הספר למדעי ההתנהגות באקדמית נתניה. "מערכות יחסים חברתיות הן הדבר הכי חשוב שהם לומדים בבית הספר וגם הדבר היחיד שאי אפשר להשלים אותו אחר כך, בניגוד למתמטיקה או אנגלית".

"העובדה שחלק גדול מהילדים ילמדו עכשיו גם בבית פירושה שהם פחות יפגשו חברים, יהיו יותר במסכים, פחות יתמודדו ויידרשו לחיי חברה ויהיו יותר אינדיבידואלים", אומרת דנה קרן־צור, אחראית השירות הסוציאלי בהתפתחות הילד של שירותי בריאות כללית במחוז חיפה.

"במצב של חלוקה לקפסולות, למשל, ילדים רבים עלולים לאבד המון מהרשת החברתית שאליה הם משויכים בכיתה, ואז תיפגע גם המוטיבציה שלהם", אומר ד"ר ניר מדג'ר, ראש התוכנית לייעוץ חינוכי באוניברסיטת בר־אילן. "לכן חשוב לחלק לקפסולות בחוכמה. גילי ה'־ו', שבהם המפגשים בבית הספר כבר לא יהיו סדירים כמו בעבר, הם גילים שבהם מערכות היחסים צריכות עדיין להיות יותר קונקרטיות לעומת גילי התיכון, שבהם הרבה ממערכות היחסים יכולות להשתמר גם ממרחק, בטח לתקופות קצרות. בבית הספר היסודי יש חשיבות רבה למפגש הפיזי".

גם המגבלה שלפיה אין להעביר ציוד אישי מתלמיד לתלמיד צפויה להשפיע על ההיבט החברתי. "האינטראקציה של ילדים בגילים הצעירים היא מאוד מוחשית", מבהירה לאופר. "זה כולל לחלוק משחקים, מגע בין־אישי. זוהי גם אינטראקציה שבה קריאת הסימנים הלא מילוליים אחד של השני היא קריטית".

איך ההנחיות החדשות יפגעו בכך?
"כשילדים בגילים הצעירים מגיעים לבית הספר עם הציוד האישי שלהם, וההנחיה היא כי אין להעביר ציוד מתלמיד לתלמיד, יכולות להיווצר תחושות של פחד שלפיהן אסור לי לגעת בדברים של מישהו אחר, כי מישהו אחר עלול להיות מחובר למחלות. זה מנוגד לאינטואיציה הבסיסית שלנו לסמוך על אנשים קרובים אלינו, לסמוך על חברים. זה גם מנוגד לכל מה שלימדנו את הילד עד עכשיו: שצריך לחלוק דברים עם חברים או עם אחים. העובדה שמה שהיה מותר אתמול פתאום אסור היום - יכולה להכניס עוד מתח לסיטואציות חברתיות". 

איך מתמודדים עם זה?
"צוותים חינוכיים צריכים לעשות זאת ברגישות ולהבהיר לילדים את הסיבה לכך, כדי לא ליצור מריבות. צריכים להיות כלים ברורים ופשוטים כדי שהילדים יוכלו להבין אותם. למשל, אם ילד פתאום מבקש מילד אחר צבע, והילד הזה היה רגיל עד עכשיו לחלוק, אז ברגע שיש הנחיה של מורה - זה הופך מזה ש'אני פתאום לא חבר שלך', לכך שהמורה אמרה שאסור ואז הרבה יותר קל לקבל את זה". 
קרן־צור: "כדאי שגם ההורים יסבירו את הדברים האלה לילדים. אני, למשל, הייתי שמה דגש על ההסבר שאסור להעביר בקבוקי שתייה מאחד לשני".

אביטל לאופר (צילום: באדיבות האקדמית נתניה)אביטל לאופר (צילום: באדיבות האקדמית נתניה)

האם פגשת חבר?

מרכיב נוסף שעשוי להשפיע על הפן החברתי הוא הלמידה מרחוק, שתשולב כאמור בכיתות ה' ומעלה. "בימים שהתלמידים האלה כן יגיעו פיזית למוסדות החינוך, הייתי ממליצה בשעה הראשונה של המפגשים לשים דגש רב על האינטראקציה החברתית, על שחרור רגשי", אומרת לאופר. "שכל אחד יחלוק את מה שעבר עליו בימים האחרונים, שיהיו משחקי חברה, סוג של פיצוי לחוסר האינטראקציה". 

אילו ילדים עלולים להיפגע יותר מבחינה חברתית בעקבות המגבלות?
"הבעיה החברתית תיווצר במיוחד אצל ילדים שגם בשגרה הם יותר מופנמים וקשה להם עם אינטראקציות חברתיות. מאחר שבקורונה יש פחות אינטראקציות חברתיות, הסכנה היא שהילדים האלה יאמנו אף פחות את השריר הזה שנקרא קשרים חברתיים. ביפן, למשל, יש תופעה מאוד נפוצה של כמיליון בני נוער שבגלל קשיים באינטראקציה חברתית לא יוצאים מהחדר שלהם ומתקשרים רק דרך המחשב. בהתאם לכך, יש סכנה שדווקא ילדים שיש להם נטייה למופנמות וכעת מקבלים לגיטימציה להיות בבית ולתקשר דרך המחשב - יעדיפו לברוח לשם מאשר להתאמץ ולהתמודד עם האינטראקציות החברתיות שקיימות בבית הספר".

"יכול להיות שחלק קטן מהילדים אפילו ירוויחו מהסיטואציה שנוצרה", אומר מדג'ר. "למשל ילדים שקשה להם יותר ללמוד במסגרות גדולות, כאלה שטובה להם יותר למידה בקפסולות, או כאלה שיש להם יכולות למידה עצמאיות. מבחינה חברתית, יש ילדים שדווקא יהיה להם יותר קל להסתדר עכשיו. אבל הם המיעוט. חשוב לזכור שקשרים חברתיים ותחושת שייכות לבית הספר הם גורמים קריטיים לתפקוד הילדים בבית הספר מכל הבחינות: לימודית, חברתית ונפשית. לבית הספר יש תפקיד מאוד חשוב בבריאות הנפש של הילד, הוא לא נועד רק ללמד אותו". 

בכל הנוגע לתלמידים מהכיתות היותר גבוהות, שאינם סובלים בשגרה מקשיים חברתיים, לאופר טוענת שהם יסתגלו במהרה למציאות של למידה מרחוק. "ברגע שיהיו מפגשים חברתיים בבית הספר - פעמיים או יותר בשבוע - הם ימלאו את המצברים", היא אומרת. "הם לא באמת ייפגעו מבחינה חברתית. גם באינטראקציות דרך הזום יש כישורים חברתיים מסוימים. הייתי מציעה להורים לעודד ילדים בתקופה זו ליצור אינטראקציות חברתיות, למשל ללכת לחוגים במסגרת מוגנת, להזמין חברים הביתה ולערוך למידה משותפת אפילו בזום בקבוצות קטנות. הייתי ממליצה להורים לדרבן את ילדיהם ליצור קפסולות של שלושה חברים גם בלמידה מרחוק ולהיפגש כל פעם בבית אחר". 

"בכלי התקשורת משתמשים המון בביטוי 'ריחוק חברתי', כשבעולם הפסיכולוגים והפסיכיאטרים כבר מזמן קוראים לזה 'ריחוק פיזי'", אומר מדג'ר. "יש הבדל מאוד משמעותי בין לומר שאני לא מתקרב פיזית לבן אדם ובין לומר שאני שומר ממנו מרחק חברתי, שזה ביטוי נוראי. האמירה צריכה להיות שאנחנו אומנם שומרים על ריחוק פיזי, אבל מקפידים על קרבה חברתית". 

איך משלבים בין שני הדברים הכביכול סותרים הללו?
"קודם כל, במפגשי הזום כדאי להקדיש חלק נכבד לשיח חברתי. כמו כן, בזום עצמו יש לחלק את הכיתה לקבוצות קטנות כדי שהילד לא יבצע לבד את המשימות, אלא בקבוצות. בנוסף, כמו שהורים שואלים את הילד אם אכל ארוחת צהריים והכין שיעורי בית, אז כיום צריך גם להתייחס לקטע החברתי ולשאול למשל: 'האם פגשת חבר?'. ההורים צריכים לעודד את הילד לפגוש חברים לא בשעות הלימודים ולוודא שהוא משמר את המסגרת החברתית שלו. אצל רוב הילדים השינויים במסגרת הלימוד בעקבות הקורונה מעלים את הסיכון לתחושת ניתוק חברתי, אבל פעולות נכונות של מורים והורים יכולות להפחית משמעותית את הסיכון הזה. יזמתי נייר עמדה שעליו חתמו כל ראשי תוכניות הייעוץ החינוכי בארץ במוסדות להשכלה גבוהה, והעברתי אותו, בצירוף המלצות, להנהלת השירות הפסיכולוגי הייעוצי (שפ"י) במשרד החינוך. זאת על מנת לתמוך בעבודתם בקידום הנושא החברתי־רגשי, וכדי שיהיה ברור שזה צריך להיות בסדר העדיפויות". 

ניר מדג'ר (צילום: דוברות אוניברסיטת בר אילן)ניר מדג'ר (צילום: דוברות אוניברסיטת בר אילן)

לא לפגוע במרקם

גם למרכיב הבידוד השפעה לא מבוטלת על הפן החברתי. "בתקופת הלימודים יהיו ילדים שייכנסו לבידוד ויצאו מבידוד", אומרת קרן־צור. "היציאה והכניסה לבידוד לפעמים גורמות לילד להיות מנודה, כי אז הוא חשוד כחולה קורונה. לכן יש צורך במעורבות של ההורים והמורים בהסבר על כך שילד שסיים בידוד וחזר לבית הספר - אינו חולה קורונה ולא צריך לשמור ממנו מרחק. כמו כן, יכולים גם להיות ילדים שיפתחו חרדה, למשל במקרים שילד אחר ישתעל לידם. חשוב להסביר לילדים שלא כל ילד שבא לבית הספר ומשתעל - הוא חולה".

לדבריה, על המבוגרים לתווך את המצב לילדיהם ולהשקיע בכך חשיבה. "למשל, יש בתי ספר שאומרים: 'אתם לא יכולים לשחק כדורגל, כי אז אתם מתחככים האחד בשני'", אומרת קרן־צור. "במקרים כאלה כן חשוב לספק לילדים תחליפים של משחקים אחרים. הייתי מציעה להורים, במיוחד של התלמידים שילמדו מהבית, לא רק לעודד את ילדיהם ליזום מפגשים חברתיים פנים מול פנים, אלא גם לעודד אותם לפעילות נוספת שלא קשורה בלימודים, כמו למשל רכיבה על אופניים עם חבר. על ידי הסברים נכונים והצעות פעילות נכונות, גם בבתי הספר וגם בבית, אפשר לא לפגוע במרקם החברתי".