בגלל הקורונה, ייאלצו ההורים לילדי הגיל הרך להיפרד בשבוע הבא מילדם בפתח הגן ולא יוכלו להיכנס פנימה ולשהות עם הילד בימי ההסתגלות. כיצד ישפיע שינוי זה על הסתגלותו של הילד לגן החדש?

"מדי שנה היומיים הראשונים בגן הם ימי הסתגלות", מסבירה אורנה פז, מנהלת האגף הקדם־יסודי במשרד החינוך. "ביום הראשון ללימודים ההורים היו נשארים עם הילדים בשעתיים הראשונות, וביום השני, הורה שרצה להישאר יכול היה להישאר. השנה הזאת היא שנה מיוחדת של הסתגלות בעולם של חוסר ודאות ותנודתיות מאוד גדולה. ניסינו להיות מאוד יצירתיים כדי ליישם הנחיות של משרד הבריאות ובה בעת לראות את טובת הילד שהיא מעל הכל. הקדשנו הרבה מחשבה לילדים בני 3, ולפעמים אף קטנים יותר - בני שנתיים ושמונה חודשים - שזו השנה הראשונה שלהם בגן במערכת הציבורית".

על פי מתווה משרד החינוך "לומדים בביטחון" ההגעה ביום הראשון ללימודים של ילדים בגילאי 3 תהיה מדורגת בקבוצות קטנות, חמישה־שישה ילדים, לפי לוח זמנים שתפרסם הגננת. הפעילות תהיה קצובה, וההורים ייפרדו מהילדים בפתח הגן או ישהו בחצר כשהם עוטים מסיכות. ביום השני ללימודים תהיה הגעה מדורגת בשתי קבוצות, על פי לוח זמנים שתפרסם הגננת, ההורים ייפרדו מהילדים בפתח הגן, ובתום הפעילות יאספו את ילדיהם. מי שירצה להישאר בחצר הגן יוכל לעשות זאת. לגבי גילי 4־5, העולים לגני טרום חובה וחובה, תתקיים פעילות רגילה החל מהיום הראשון. אף שמתווה משרד החינוך לא חל עליהם, גם ברבים מהגנים הפרטיים, המיועדים לפעוטות עד גיל שלוש, יתנהלו הימים הראשונים באופן דומה.

הורים רבים לילדים בגילים הללו חוששים בימים אלה מההתמודדות של ילדיהם, וגם של עצמם, עם הנהלים הללו, כשבהרבה מקרים מדובר בכניסה לגן חדש, שאותו הם לא מכירים, עם צוות גננות וסייעות חדש. כשמוסיפים לכך את הקושי להסביר לילידים בגיל הזה את המצב, זה עלול להיגמר בהרבה דמעות. ולא רק של הילד.

אז איך מקלים על ההסתגלות במצב שבו ההורה לא יכול להיכנס לגן עצמו?

"אנחנו מאוד מעודדים את הפרידה, כי ההסתגלות היא גם של ההורים, ולעתים קשה להם לא פחות מאשר לילד", אומרת פז. "הם חוששים, חרדים. חלק מהילדים היו אולי קודם במסגרות יותר קטנות, ההורים חוששים וזה מאוד לגיטימי. לפעמים השהות של ההורים דווקא מכבידה על הילד. רואים שרגע אחרי שההורה יוצא מהגן, הילד מפסיק לבכות. לכן אנחנו מעדיפים שגם בימים כתיקונם הפרידה הזו תיעשה ברגישות, אך גם בנחישות, כדי לייצר את הפרידה מהר ככל האפשר ולאפשר לילד להסתגל".

איך תתמודדו עם הורים שיתעקשו להיות עם הילד שמתקשה להיפרד?
"אני מאוד מבינה את ההורים שרוצים להיות עם הילד בתוך הגן, אבל אי אפשר. אנו מאפשרים להורים להיות בחצר הגן ביומיים הראשונים. נארגן להם פינת ישיבה עם קפה ומים, והם יוכלו לחכות עם מסיכה על פניהם. הילדים יהיו בתוך הגן בפעילות חווייתית. ילד שיהיה לו מאוד קשה ויבכה וירצה את אמא או אבא, ההורה יהיה זמין לו כמו ביום רגיל. הילד יוכל לצאת החוצה, לקבל חיבוק ונשיקה, לחזור לגן ואולי לחזור עם ההורה הביתה. הרעיון הוא להביע רגישות ואמפתיה לצרכים של הילדים וההורים. החל מהיום השלישי ההורים כבר לא יישארו בחצר, אבל כמובן שנגלה רגישות לאותם ילדים שעדיין יהיה קשה להם. ילדים שיהיה להם קשה להיפרד מההורים - הגננת תקרא להורה אחרי שעה או שתאפשר לו להישאר בחצר הגן".

מה לגבי גילי 4־5?
"ההורים לא יוכלו להישאר בחצר. גם בגילים הללו יהיו ילדים שיהיה להם קשה להסתגל. הצוות החינוכי צריך לגלות רגישות, ואם יש צורך, אחרי שעתיים אפשר לקרוא להורה. הרעיון הוא הדרגתיות, גמישות והבנה של המצב. אנחנו גם עושים הדרכות וירטואליות להורים איך להיפרד בגן, הדרכות להסתגלות. צילמנו יועצות ופסיכולוגיות ונעלה זאת לאתר 'לומדים בביטחון' של משרד החינוך ולפורטל הורים. אותן הדרכות מקוונות ואותם חומרים כתובים יוצעו גם לגננות כדי שיוכלו לקבל את הילדים בצורה המיטבית".

הדרגתיות וגמישות

בימי שגרה גנים רבים ערכו היכרות מוקדמת עם הגן וצוותו, והילדים הגיעו עם הוריהם לגן עוד בטרם פתיחת שנת הלימודים. השנה, לדברי פז, אם תהיה היכרות מוקדמת, היא תהיה ברוב המקרים מקוונת. "ההמלצה שלי לגננות היא להכין סרטון קצר או מצגת כדי להציג את הצוות, את מבנה הגן ואת המרכזים והחצר", אומרת פז. "את הסרטון אפשר לשלוח להורי ילדי הגן".

"המעבר לגן הוא משמעותי עבור ילדים", אומרת דגנית בן־ניסן, פסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת הכללית. "זה מקום חדש ולא מוכר. כמו כן, חלק מהילדים לא הלכו לגן לפני זה, אלא היו בבית עם ההורה, עם הסבים או עם המטפלת, ועבורם זו הפעם הראשונה שהם הולכים למסגרת. כמובן שהפרידה מההורים היא משמעותית. ככל שהילד צעיר יותר, זה יכול להיות כרוך בקושי רב יותר, למרות שיש גם ילדים בני 4־5 שבוכים בתחילת השנה. החשש מהפרידה וההסתגלות למקום חדש ולא מוכר הם אתגר בעיני הילד".

מה האתגר הכי גדול עבור הילד?

"האתגר הוא קודם כל היציאה מהבית, הפרידה מההורים, הסתגלות למקום חדש שיש בו דרישות חדשות, משחקים אחרים, הסתגלות לסביבה החברתית. יש פה אתגר של להסתדר עם ילדים, לחלוק עם ילדים. יש פה מסגרת עם כללים שונים שצריך לדעת לפעול לפיהם. יש אתגרים מבחינה התפתחותית של למידה, חשיפה לידע, להתנסויות חדשות. גם עבור ילדים שכן היו קודם בגנים פרטיים הדברים הללו מהווים אתגר, כי בגנים פרטיים המסגרת היא פחות נוקשה, פחות דורשת. בדרך כלל זו גם מסגרת עם מספר ילדים קטן יותר".

איך אפשר להקל על הילד בסיטואציה הנוכחית? 
"קודם כל צריכה להיות הכנה: לדבר איתו, לשתף אותו, להכין אותו לקראת היום הזה. אפילו ללכת לראות את הגן מבחוץ. אם הגננות שלחו מצגת, אז להראות לו אותה. להכין אותו לכך שההורים יבואו איתו לגן, אבל יצטרכו להיפרד לפני שנכנסים לתוכו. כמו כן, הייתי מביאה לילד חפץ מעבר שקצת מסמל את ההורה, נותן לו ביטחון, כמובן בתיאום עם הגננת. זה יכול להקל. העובדה שהמתווה מדבר על כך שביום הראשון חמישה־שישה ילדים יגיעו יחד בקבוצות קטנות מקילה, כי ככה ילד לא יצטרך להיחשף בבת אחת למספר גדול של ילדים. אם יש מישהו בגן שהילד מכיר ושקרוב אליו, כדאי לבקש להיות בקבוצה עמו. אפשר גם להזמין ילד מהגן הביתה. זה יכול לעזור לילד להכיר את הילדים בגן.

יש כתובת

כאמור ההתמודדות אינה רק של הילדים. "זה גם אתגר להורים, שמשאירים את הילד במסגרת שהם לא מכירים עדיין", היא אומרת. "אני מציעה להורים לשדר לילד שהוא מגיע למקום שבו יהיה לו טוב, מעניין, שהוא יפגוש ילדים חדשים. צריך להתייחס לזה כאל דבר טוב שהולך לקרות לו, שיש בו המון עניין, הנאה וכיף. להסביר שגן זה דבר נפלא, נהדר. צריך גם לשדר לילד שאנחנו סומכים על זה שהוא ישתלב טוב, ימצא חברים, ילמד הרבה דברים. לתת לו ביטחון שהוא מסוגל לעשות את זה ושאנחנו סומכים עליו".

"גיל 3 הוא קצת יותר רגיש מפני שיש ילדים שבפעם הראשונה יוצאים מהבית לתוך מערכת מובנית", אומרת ד"ר לורט שור, מדריכה פדגוגית ומרצה בחוג לגיל הרך, המכללה האקדמית אחוה. "אבל צריך להפריד בין החששות של המבוגרים - ההורים - לבין החששות של הילדים. התפקיד ההורי הוא לתת לילד את התחושה שהוא יכול, שהוא סומך עליו, שהוא ייהנה, שיש צוות שהוא יכול לפנות אליו. צריך ללמד אותו את הכתובת".

איך עומדים בפני מראה של ילד בוכה?
"אני לא חושבת שיש לנו הרבה ברירות, ההורים צריכים לעמוד בהגבלות ובהנחיות. יש ילדים שבוכים יומיים, יש שבוכים שבוע ויש שלושה שבועות. כל תהליך ההסתגלות מקבל עכשיו תפנית קצת יותר רגשית, למרות שתמיד תהליך ההיפרדות היה רגשי. בכי זה דבר טבעי. בסופו של דבר, רוב הילדים מוצאים עניין בחברים, במשחקים, נכנסים לסדר יום מובנה, יודעים מה מצופה מהם, מה הם צריכים לעשות. יש הרבה אסטרטגיות שהגננות נוקטות כדי לאפשר את היציבות הזאת לילד".

מה לגבי תחושות ההורים?
"אני חושבת שלמבוגרים יהיה יותר קשה אפילו מהילדים, כי את הילדים הגננות ידעו להעסיק. הייתי ממליצה להורים לשמור על אורך רוח, להאמין בצוות. אם הם מרגישים צורך לפרוק רגשות ולשתף, שיתקשרו לצוות הגן. גננות הן לרוב מקשיבות ומכילות. ההורים צריכים לסמוך על הצוות, ואז גם הילדים ירגישו את אותו הדבר. כמובן שצריך להכין את הילד לקראת העלייה או החזרה לגן, לגרום לו לחכות לחוויה הזאת. להכין יחד איתו את הבגדים ליום הראשון, לרשום יחד איתו את השם על הבקבוק. צריך לעשות הכל בהתרגשות; ככה הילד יגיע יותר רגוע מאשר במצב שבו הורים יאמרו משפט כמו: 'עכשיו הוא יהיה לבד'. שדרו רגיעה, חוויה והנאה וחזקו את הילד ביכולות שלו להסתגל למסגרת החדשה".