הודעתו של ראש הממשלה נתניהו על כוונתו להאריך עד סוף יולי את שנת הלימודים הנוכחית, ששובשה בשל מגבלות הקורונה – הצליחה כבר לעורר ביקורת בקרב מורים, תלמידים, ארגוני המורים ועוד. לצדם, יש אנשי חינוך הגורסים כי יש דרכים נוספות לפצות על השנה האבודה של תלמידי ישראל. "משרד החינוך צריך להתאים את היקף הלימודים לשנה הנוכחית", אומר ד"ר אדם הישראלי מהפקולטה לחינוך בסמינר הקיבוצים. "אין לצפות שהילדים ישלימו את כל החומר, ואין מה להיכנס למרוץ המטורף, כי אי אפשר להשלים את כל החומר. זה נכון לישראל ולכל העולם".

מה היית מציע?
"קודם כל, לא צריך לחכות עד הקיץ. צריך כמה שיותר מהר להחזיר את כל הילדים למסגרות החינוך תחת ההגבלות של הקפסולות. כמו כן, צריך להתחיל כבר עכשיו לחזק את הילדים באמצעות כל מה שלא קשור לתוכנית הלימודים. להחזיר את המסגרות של החינוך הבלתי פורמלי, כמו למשל החוגים, שבאמצעותם ילדים יוכלו לחזור למרחב ולפגוש חברים, שזה לא פחות חשוב מהלימודים עצמם".

אדם הישראלי (צילום: אפרת אשל)אדם הישראלי (צילום: אפרת אשל)

מה לגבי הפערים בחומר הלימודי?
"את החומר הלימודי אפשר לצמצם. כמו כן, אנשי חינוך מדברים כבר הרבה שנים על כך שהתפקיד של בית הספר הוא לא להספיק את החומר, אלא להקנות מיומנויות שיסייעו לילדים ללמוד בעצמם. אני כן חושב שזה טוב שהילדים ייפגשו במסגרות חינוכיות בקיץ, אבל לצורך המיומנויות הרכות של מפגש חברתי. אני לא חושב שצריך להספיק עוד ועוד. הבעיה האמיתית היא הפערים שנפערו בין הילדים".

ואיך מתגברים על כך?
"אפשר לדאוג למשל שילדים ששולטים היטב בחומר יעזרו לילדים אחרים, או הגדולים יעזרו לקטנים. צריך ליצור מסגרות של למידת עמיתים, ואפשר גם לאמץ את המודל של תנועות נוער שבהן ילדים גדולים מדריכים את הקטנים. אפשר להתחיל לעשות את זה כבר עכשיו, אפילו בחוץ עם מסיכות, בטבע, לא חייבים בכיתה".

ציפיות ריאליסטיות

"פערים בחומר הלימודי נוצרים לפעמים גם בשנה רגילה, על אחת כמה וכמה בשנה הזאת, שנת הקורונה", אומר דן פוטרמן, מנכ"ל המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך, המלווה 30 בתי ספר יסודיים ברחבי הארץ שברובם לומדים ילדים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך. "לא צריך לחכות לקיץ. כדאי לנצל כל רגע שיש כבר עכשיו, אם בהוראה מרחוק, בכיתה או בהוראה היברידית. כדי לצמצם פערים, כדאי לשים את רוב המשקל על כישורים הקשורים באוריינות ושפה. הייתי ממליץ כבר עכשיו לשים יותר דגש על כישורים אלה, כי זה הבסיס ללמידה בכל מקצוע בבית הספר".

דן פוטרמן (צילום: אילן ספירו)דן פוטרמן (צילום: אילן ספירו)

מה היית ממליץ לעשות בפועל?
"אנחנו לא מתנגדים להארכת שנת הלימודים, אבל המורים עובדים סביב השעון כל השנה הזאת. להעמיס עליהם עוד בקיץ או להביא גורמי חוץ שלא מכירים את התלמידים – זה לא יהיה אפקטיבי במיוחד. כמו כן, אין תרופת פלא שבחודש אחד יכולה לסגור פערים שנוצרו במהלך שנה. לכן להעמיס עוד ועוד על כולם זה לא הפתרון, אבל את החודשים שנותרו לשנת הלימודים כדאי להשקיע באוריינות. אנחנו גם יודעים שהמורים שהכי יכולים לסגור פערים הם המחנכים, שבעיקר מלמדים שפה. אפשר כבר בחופשת פסח לתת לילדים כמה משימות או לארגן להם פעילות. אנחנו גם מעודדים קריאת ספרים והשאלת ספרים. גם את זה אפשר לעשות כבר עכשיו. אפשר גם לעשות מועדוני קריאה, לארגן תחרויות קריאה. אני לא אומר לא לנצל את הקיץ, אבל הציפיות צריכות להיות ריאליות".

למה הכוונה?
"הפתרון הוא לעבוד בשיטתיות לטווח הארוך עם דגש על כישורי אוריינות. כמו כן, חשובים גם ליווי ותמיכה להורים כדי שיבינו איך הם יכולים לתרום ולסייע לילדים. הפתרון האמיתי הוא להיערך אחרת לשנים הבאות".

"אין שום ספק שאם הממשלה מציעה להאריך את שנת הלימודים ולהיכנס לתוך חודש יולי, יש בכך תרומה, ובתנאי שהאמצעים עומדים לרשות בתי הספר ואז הם ידעו לעשות את הדבר הנכון ביותר", אומר פרופ' עמי וולנסקי מאוניברסיטת תל אביב, חוקר מערכות חינוך, לשעבר המדען הראשי של משרד חינוך.

פרופ' עמי וולנסקי (צילום: אוניברסיטת תל אביב)פרופ' עמי וולנסקי (צילום: אוניברסיטת תל אביב)

באילו דרכים היית ממליץ להשלים את חומר הלימודים?
"לאחרונה פרסמתי ספר, 'תלמידי האתמול, תלמידי המחר', פרי של 11 שנות מחקר. כרך אחד של הספר מדבר על מגמות החינוך בעולם. המגמות החדשות מדברות בין היתר על עידוד עצמי של הילדים. המחקרים מדברים על כך שב־20 השנים האחרונות ילדים נולדו עם מקלדת ביד והם לא מכירים עולם ללא אינטרנט. כאשר יש נושא שמעניין אותם - למשל למה דינוזאורים נכחדו או כל שאלה אחרת - הם יודעים איך לגשת למקלדת ולחפש תשובה. לכן הדרך האלטרנטיבית היא להניע אותם בעקבות הסקרנות שלהם. לאתגר אותם באמצעות לימוד עצמי בנושאים שקרובים ללבם. למשל באמצעות כתבי חידה, משחקי אתגר. מחקרים שנערכו באירופה ובארצות הברית מראים ש־70% מהזמן הפנוי של ילדים מוקדש לגלישה ולמסכים. אם נדע ב־30% מזמן הפנאי לכוון אותם גם לפעילויות מובנות שמצמצמות פערים או מקנות ידע, יש בזה כדי לחולל שינוי. גם הקורונה שינתה את הרגלי הלמידה לטובת לימוד עצמי. כדאי לעודד למידה בקבוצות. למשל שחלק מהמשימות של תלמידי כיתות ו' יהיה לסייע לתלמידי כיתות נמוכות מקרוב ומרחוק. ברגע שנשחרר את הנוסחה היחידה של שיעור עם מורה בכיתה או שיעור בזום, יתברר שיש מי שמוכנים להירתם ללימוד של עמיתים צעירים יותר או ילדים חלשים יותר בכיתה שלהם. מחקרים מראים שרמת הקשב של התלמידים היא לא יותר מ־7־10 דקות למורה. לעומת זאת, היכולת שלהם לפעול עם העמיתים שלהם היא יותר גדולה".

צריכים חמצן

"מה שאותי הכי מטריד זה לא הפערים הלימודיים כי אותם התלמידים ישלימו - אם לא עכשיו אז בתחילת שנת הלימודים הבאה", אומר פרופ' יוסי הראל־פיש, מומחה בינלאומי לבריאות הציבור ובריאות נוער, ראש תוכנית המחקר הבינלאומי על בריאותם ורווחתם של בני נוער בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר־אילן והחוקר הראשי של ארגון הבריאות העולמי בישראל. "אני מברך על כך שיאריכו את שנת הלימודים בעוד חודש לא כדי לשבת בכיתה וללמוד מתמטיקה, אלא כדי להוציא את הילדים מהבית, לעשות פעילויות בחוץ ולהפיח בהם קצת חמצן. גם ההורים צריכים את החמצן הזה לא פחות מהילדים".

יוסי הראל פיש (צילום: דוברות אוניברסיטת בר אילן)יוסי הראל פיש (צילום: דוברות אוניברסיטת בר אילן)

ובכל זאת, מה עם הפערים הלימודיים?
"אפשר להשלים אותם גם על ידי הנחיה לתלמידים, לאפשר להם ללמוד חלק מהחומר שצריך להשלים בהדרכה מרחוק בלבד, ולאו דווקא בשיעורים פרונטליים".

גם במקצועות הליבה?
"את הפערים בחשבון אפשר יהיה לסגור גם יותר מאוחר. כבר עכשיו, עם החזרה ללימודים, המטרה הראשית היא לא להשלים פערי לימוד, אלא להעצים את הרווחה הנפשית והתפקודית של הילדים. הפערים שצריך להשלים הם בהיבט הזה ולא בחומר במתמטיקה או בכל מקצוע אחר".