אומנם מערכת החינוך חוזרת בימים אלה אט־אט לשגרה, עם כניסתה של הפעימה השלישית לתוקף וחזרתם של תלמידי כיתות ז’ עד י’ לבתי הספר במתכונת מוגבלת, אבל עבור זהר לבקוביץ', יזם הייטק ומנטור בתוכנית "הכרישים" בקשת 12, מדובר בצעד שקרה מאוחר מדי.

"ראיתי את הילדה שלי בת ה־12 יושבת בבית כבר שנה, שבמהלכה היא נכחה בבית הספר ימים ספורים בלבד", הוא מספר. "במקביל, פתחו את המסחר והמשק, ורק בתי הספר נשכחו מאחור, אז אמרתי די. לא ייתכן ששוכחים את בני הגילים האלה והם לא מעניינים אף אחד".

התחושות הללו הביאו את לבקוביץ לפרסם בימים האחרונים פוסט בפייסבוק שבו הכריז שהוא פותח ביוזמה חינוכית משלו. "בואו אנחנו נדאג לילדים שלנו", כתב והזמין את ילדי החטיבה לקחת חלק בלימודי העשרה במתחם שסגר בקניון רמת אביב. הוא עצמו התחייב ללמד שם יזמות ומדעי המחשב וקרא לעוד הורים להקדיש מזמנם שעה ביום ולהצטרף לפרויקט שקיבל את השם "המסגרת". והכל בהתנדבות מלאה.

יזם הייטק זהר לבקוביץ' (צילום: עומר הכהן)יזם הייטק זהר לבקוביץ' (צילום: עומר הכהן)


"הפוסט הפך ויראלי, ובתוך 24 שעות מעל 200 איש ביקשו להצטרף וללמד, זה היה מדהים", מספר לבקוביץ. "היו ביניהם עורכי דין, רופאים, קופירייטרים, אנשי פרסום ושיווק, יזמים, הייטק, מורים, וטרינרים, ספורטאים ואפילו זמרים מוכרים. בהמשך הצטרפו חברות הייטק ומרכזי קניות כמו ביג וקניוני עופר, ומתחמי MIXER, ואפילו היו רשתות מזון כמו פיצה האט ודומינו'ס שתרמו את חלקן בפיצה, חברות הייטק שבנו אתר רישום ואפליקציה, עורכי דין שבדקו את ההיבט המשפטי וכו’. כשהבנו את גודל העניין, הסקנו שעלינו לפעול בכל הארץ. לשמחתנו, עמותות יוניסטרים ומספריים לקחו על עצמן את הרישום והתפעול, ואנו נפתח מרכז בכל מקום שבו יבקשו מאיתנו לבוא".  

בתוך שלושה ימים מפרסום הפוסט של לבקוביץ, נפתחו שמונה מרכזי למידה כאלה בארץ מצפון עד דרום. גם בימים אלה, לאחר חזרתם ללימודים של תלמידי כיתות ז’ עד י’ - למשך יומיים לפחות, בקפסולות, לשעות ספורות וביישובים עם שיעור תחלואה נמוך - מרכזי הלמידה ממשיכים לפעול כשהילדים אינם בבית הספר. הלימודים מתקיימים כל יום מהשעה 10:00 עד 14:30, כשכל המרצים מחוסנים, והילדים נבדקים לקורונה, על פי הנחיות משרד הבריאות והתו הירוק, מדי 72 שעות.

לבקוביץ מתכוון להמשיך ביוזמה גם בחופשת הפסח הקרובה. "יש לנו צוות מנצח: אדריכלית שמרצה על בנייה אורבנית, מנכ"ל הייטק שמסביר על טכנולוגיות חדישות, וטרינר שמגיע עם הכלב, מנכ"לים בכירים שמרצים על שיווק, פרסומאים שמדברים על יצירתיות ועוד", הוא מספר. "יש אינסוף פניות של אנשים מוכשרים שרוצים ללמד ולקחת חלק, והילדים בעננים. כל כך מרגש לראות את זה קורה. איך רעיון קטן שהחל בפייסבוק הופך למציאות טובה יותר עבור ילדינו. אני חשבתי בקטן וניסיתי לפתור בעיה אישית, אבל המקום הענק שאליו זה התגלגל - זה כבר של כולנו".

מרכז הלימוד ב''קמפוס'' שהוקם, בקיבוץ עמיר (צילום: צילום פרטי)מרכז הלימוד ב''קמפוס'' שהוקם, בקיבוץ עמיר (צילום: צילום פרטי)

גם לימודי ליבה

בקיבוץ עמיר שבגליל העליון התחיל אתמול עוד בוקר ב"קמפוס" שהקימו הורים מתנדבים. שם הבינו כבר בתחילת הקורונה שהילדים לא יוכלו להגיע אל בית הספר, אז הביאו אותו אליהם. כיום לומדים שם תלמידי חטיבות ביניים ותיכונים מכל יישובי האזור.

"בתקופות שבין הסגרים רצינו לתת לילדים מענה שהוא לא בזום", מסבירה רותי לסטר, מרכזת הקמפוס בקיבוץ ומורה לאנגלית. "הורים דיווחו שבני הנוער מאבדים את זה: הישיבה בזום במשך שעות רבות מול המסך לא עבדה להמון בני נוער, וחלקם נכנסו לחוסר עשייה ולמצבים רגשיים לא פשוטים. הבנו שיש צורך גדול לייצר מפגש בחוץ בשמש, ולאפשר התפתחות בתחומים אחרים שמעניינים אותם".

הקיבוץ סבסד עלות של מבנים כמו אולם הספורט, מועדון הנוער ובתי הילדים, אפילו אולפן המחול הפך ללוקיישן. רוב הפעילות מתקיימת בהתנדבות, ועם הזמן חלק מהקורסים דרשו עלות חודשית מסוימת מצד ההורים: 200־300 שקלים. הילדים נהרו בהמוניהם. "הפצנו שאלון בקרב בני הנוער ושאלנו מה מעניין אותם ללמוד בכל תחום", מספרת לסטר.

רותי לסטר, מרכזת הקמפוס בקיבוץ עמיר (צילום: מורי אלמלם)רותי לסטר, מרכזת הקמפוס בקיבוץ עמיר (צילום: מורי אלמלם)


"הם ציינו דברים כמו אמנות, בישול, אמנויות לחימה, ספורט ועוד, ולפי בעלי המקצוע שהגיעו להתנדב, בנינו מערכת שעות. כיום אנחנו בלו"ז שגורם להורים לקנא. יש לנו קורסים של מדע בדיוני, רובוטיקה, קורס מבוכים ודרקונים שמעביר נער מכיתה י"א, קורס ברישום שמעבירה נערה, יש קרמיקה, תיפוף, רכיבת סוסים, קראטה, הגנה עצמית, בישול, עריכת מוזיקה חיה ונגינה, צילום, קולנוע, ריקוד, פילאטיס, ויש סטודנטים מתל חי שעושים אצלנו עבודה מעשית ומעבירים סדנת פואטרי סלאם ומיינדפולנס. רצינו לייצר מערכת שמאפשרת לתלמידים ללמוד מתוך בחירה ועניין. תחומים שמושכים אותם ואין אותם בבית ספר. אמרנו שאם כבר מאלצים אותם להישאר בבית, אז כבר נייצר אצלם עניין".

במקביל לחזרת הלימודים, "הקמפוס" בעמיר פועל שלושה בקרים בשבוע, מ־09:00 עד 14:00, ויום אחד עד 16:00. התלמידים מקבלים מערכת קורסים ובוחרים למה להירשם. כיום מגיעים אליו כ־50 ילדים מ־13 יישובים באזור. הם מחולקים לקפסולות ולומדים בקבוצה של עד עשרה ילדים. בינתיים לא מלמדים שם לימודי ליבה, אבל בעוד זמן קצר מתוכנן לשלב במערכת גם שיעורי אנגלית, מתמטיקה ושפה.

"אנשים באים להעניק מהידע שלהם בשמחה", מספרת לסטר. "כל המנחים מבינים שהם לוקחים חלק בפרויקט חינוכי חברתי יחיד מסוגו והם מתגייסים לגמרי לטובת העניין, כך שיש לנו קורס של אחת המורות הטובות בארץ לריקוד, או צלמים ויוצרים בעלי שם וניסיון. יש המון הורים מתנדבים, וסבב של אמהות שמגיעות כל יום לפקח. אני מרכזת את התחום ויש מי שממונה על אדמיניסטרציה. כולנו מרגישים את חשיבות הנושא".

"לצד המענה לתקופת הקורונה, זו גם הזדמנות אדירה. כולנו יודעים שמערכת החינוך כיום היא פאסה, והקורונה נתנה הזדמנות להביא חינוך אחר מסוג חדש. אנחנו קוראים לעצמנו בית הספר של העידן החדש. אנו חושבים שנוער צריך ללמוד במסגרת שרואה אותו ומכילה ומתייחסת לחוזקות ולחולשות. תלמיד שבוחר תחום שמעניין אותו יהיה הרבה יותר מעורב ועם יותר מוטיבציה, ולמידה חייבת להיות מבוססת קשר. אנחנו רואים איך הילדים שלנו פתאום מבטאים עצמם בתחומים שלא חלמו עליהם אף פעם. מרשים לעצמם להיחשף לתחומים שלא הכירו בכלל, והכל כי מישהו השאיר אותם בבית".

תרגיל בצילום במרכז הלימוד שהוקם (צילום: יניב אלוני שטרן)תרגיל בצילום במרכז הלימוד שהוקם (צילום: יניב אלוני שטרן)


החזרה ללימודים לא גרמה לכם לחשוב להפסיק את המסגרת הפנימית?
"בנינו את המערכת של 'הקמפוס' בהתאם למערכת הבית ספרית כדי לאפשר לתלמידים להיות גם וגם. אנחנו לא נגד, אנחנו יחד. החזון שלנו הוא לאפשר גם לימודי ליבה בקבוצות קטנות מיד לאחר פסח ולהוסיף מסלול לימודי לבגרות כי ראינו שהזום לא נותן מענה. זה נעשה בשיתוף פעולה עם מורים מבית הספר, שייתנו עזרה לימודית אצלנו ב'קמפוס'. להערכתי, אם לא נקבל עזרה במימון נקרוס מהר מאוד, כי זה כבד להורים, אבל אם זה ייפתר, אנחנו כאן להישאר. אנחנו רואים את עצמנו מרחיבים את הפעילות, משתפים פעולה עם בתי ספר באזור ונותנים מענה רחב לכל בני הנוער שמותאם לחינוך העתידני".

טרקים בהימלאיה

גם במועצה האזורית עמק יזרעאל הבינו כבר בימיה הראשונים של הקורונה שעליהם לנצל את המשאבים האנושיים והתשתיות הזמינות של הקהילה לטובת הקמת פרויקט "מיח"ם" – מרכז יישובי לחינוך משלים. "הבנו שאנחנו רוצים לבנות פתרון שגם ייתן מענה וגם יהפוך את הקהילה לקהילה מחנכת, שבה הילד לומד מהרבה מקורות שונים, והמרחב ביחד עם בית הספר שותפים לתהליך", מסביר יפתח גיא, ראש אגף החינוך במועצה.

"פתחנו בכל יישוב מרכז לימודי. המועצה מימנה רכז בכל יישוב שתפקידו לגייס כמה יותר ממשאבי הקהילה – מתנדבים, נערים בוגרים, מדריכים, אנשי מקצוע שילמדו, סבים וסבתות, מורים בפנסיה וכו’, בהתנדבות כמובן. כל יישוב בנה לעצמו את המתווה שלו ולקח את זה למקומות שונים. יש הבנה שבימים אלה יש צורך לחבר בין החינוך הפורמלי לבלתי פורמלי, שזה כל מה שמחנך אותך בסביבה – מבוגר משמעותי שאתה פוגש, אירועי תרבות ביישוב. אנחנו רואים בהם רואים בהם כשלוחות של בית הספר".

יפתח גיא ראש אגף החינוך במועצה (צילום: באדיבות המועצה האזורית עמק יזרעאל)יפתח גיא ראש אגף החינוך במועצה (צילום: באדיבות המועצה האזורית עמק יזרעאל)


ה"מיח"מים" מתקיימים ב־34 מתוך 37 יישובי המועצה, גם בימים אלה לאחר החזרה החלקית ללימודים. לרוב מגיעים אליהם תלמידים מכיתות ג’ ועד י"ב לסירוגין, לפי ימי הלימוד. התכנים כוללים העשרה בתחומי קיימות וסביבה, פיתוח מיומנויות אישיות, תכנים חברתיים־קהילתיים, הכנות לבגרות בשילוב צוות בית הספר, סיורים ויציאה לטבע ועוד. הפעילות מתבצעת בשעות הבוקר, בקבוצות של כחמישה תלמידים, כולם בני אותו יישוב המוגדרים כקפסולה על פי הנחיות משרד הבריאות.

"במקום שילד יעשה זום לבד בחדר בין ארבעה קירות, הוא הולך למיח"ם ועושה עבודה קבוצתית עם עוד חמישה תלמידים מהיישוב", מספר גיא. "ואז בא תלמיד י"ב ומעביר שיעור ספורט, ואחר כך בא מישהו מהיישוב שנותן הרצאה בתקשורת, והנה אתה לא לבד. אתה בקפסולה יישובית, על פי התו הסגול, ואתה באינטראקציה חברתית ורואים אותך. אחת המתנדבות מרצה על טרקים בהימלאיה, מהנדס ברפאל מלמד את תחומו, בכפר הנוער ויצו נהלל, למשל, הוציאו שלוחות ליישובים לבניית גינה קהילתית ועוד. עבור ההורים והילדים מדובר בגלגל הצלה".

"זה פותח אפיקים חדשים של ערוצי חינוך שעד עכשיו לא היו מוכרים, וזה הכי טבעי שהורים שותפים והקהילה שותפה והחינוך נכנס לתוך הקהילה. המסר שלנו הוא שחברה מחנכת, וזה חלק מהמחויבות שלנו כהורים - במיוחד בוואקום שנוצר אבל לא רק. זו לא הבעת אי־אמון, זה אומר שאנחנו לקוחים אחריות ועושים מעבר".