"לא הייתה לי הזדמנות להכיר את כיתתי החדשה”

סיגל שיין, תלמידת כיתה ז’, מתגוררת בנוף הגליל

"למידה מרחוק היא למידה חדשה שהתחילה לפני כשנה בדיוק. מאז התלמידים נמצאים בחוסר ידיעה של מתי נחזור לשגרה. אני עליתי השנה לחטיבת הביניים. לאחר שבועיים של למידה פיזית חזרנו שוב לשגרה שונה לגמרי של למידה מרחוק. כתלמידה חדשה בבית הספר, לא הכרתי את שאר השכבות ולא הייתה לי הזדמנות להכיר את כיתתי החדשה. בנוסף, בעיות טכניות הן דבר שקורה כמעט כל שיעור, וזה יוצר בעיה בהבנת החומר".

"בתקופה זו הילדים נחלקים לשניים - יש כאלה שמתחברים יותר ללמידה מרחוק ויש כאלה שמתחברים יותר ללמידה פיזית. אני אישית מעדיפה את הלמידה הפיזית בגלל האווירה הבית־ספרית, והיכולת להכיר את תלמידי בית הספר ולהבין את החומר בלי הבעיות הקיימות בלמידה דרך המחשב. חשוב לי לשמור על ההנחיות הנדרשות כדי שסוף־סוף נחזור ללמידה פיזית. אני מקווה שזה יקרה בקרוב".

סיגל שיין (צילום: פרטי)סיגל שיין (צילום: פרטי)

“כל הבעיות שהיו במערכת עוד לפני הקורונה צפו”

כליל גלברט, תלמידת כיתה ח’, מתגוררת בחיפה

"שקופים, זה מה שאנחנו. או לפחות זה מה שמראים לנו. במהלך השנה האחרונה החינוך פשוט נעלם. כמה אפשר להמשיך עם המצב של תלמידים שמנסים להבין מה עושים, ומורים שמנסים להסביר עוד פעם, בייאוש? כל הבעיות שהיו במערכת עוד לפני הקורונה צפו לפני השטח, וצצו בעיות חדשות".

"במהלך 72 השנים האחרונות מערכת החינוך כמעט לא השתנתה. הגיע הזמן שמערכת החינוך תצא לדרך חדשה, עדכנית, מותאמת למאה ה־21. לא בהכרח לימודים בין ארבעה קירות, לצד שולחן וכיסא. לא בהכרח ללמוד דקדוק באנגלית או פונקציות קוויות. מערכת החינוך קיימת בשביל לעזור לנו בהמשך החיים, אבל כיום היא עושה בדיוק ההפך. וכמובן שהקורונה לא עזרה".

"אנחנו, מי שעוד כמה שנים יצטרכו לנהל את המדינה, סגורים בבתים, מיואשים כבר מבית הספר, מהמורים שמנסים כל כך לעזור. לאף אחד כבר אין כוח לקום בבוקר ולפתוח את המחשב, לשבת שעות מול הזום ולשמוע את המורה מלמד את החומר, שמבחינתנו הפך כבר לסתם מילים. עכשיו, כשסוף־סוף החזירו אותנו ללמוד פרונטלית, אנחנו שואלים: לכמה זמן? זה נראה לכם הגיוני? כי לי לא".

כליל גלברט  (צילום: פרטי)כליל גלברט (צילום: פרטי)

"האם אני שקופה לגמרי מבחינת המערכת?"

ליאל סרוסי, תלמידת כיתה ט', מתגוררת בחדרה

לשאול: איך זה להיות תלמידים בשנת קורונה? זה קצת כמו לשאול: איך זה להיות רובוטים בשנת קורונה? כי לקרוא לנו תלמידים זה לא המונח הכי מדויק בשנה שבה החזירו, סגרו, פתחו ושוב סגרו את מערכת החינוך. שנה שבה ציפו מאיתנו להצליח ללמוד בזום. שנה שבה מתמטיקה ואנגלית היו חשובים יותר מהתכנים שלהם אנחנו באמת זקוקים, והם שיפור המצב החברתי והרגשי של כל אחד ואחת מאיתנו.

"העובדה שכיתות חטיבות הביניים נשארו סגורות במשך תקופה ארוכה גרמה לנו להרגיש כאילו אנחנו שכבות שקופות. כשפתחו את מתחמי הקניות וחדרי הכושר, ואת שכבות הגיל שלנו השאירו בבית בין ארבעה קירות, שאלנו: האם אנחנו לא חשובים? אומנם כיום אנחנו חוזרים לבית הספר, זה משהו, אבל זה עדיין חלקי; יום אחד בשבוע עם שלושה שיעורים זה עדיין לא חזרה לשגרה. ההרגשה לפעמים היא כאילו מישהו מנסה למתוח את הגבולות שלנו".

"אז אני, ליאל סרוסי, עוד אחת ממאות אלפי הריבועים השחורים בזום, תלמידה שהרגישה שקופה בשנת הקורונה וראתה את בית הספר לא יותר מעשרה ימי לימודים מתחילת השנה. אני לא ניגשת לבגרות השנה, ואין לי זכות הצבעה או אופציה להתחסן, אז האם אני שקופה לגמרי מבחינת המערכת?" 

"נשארו עוד כשלושה חודשים עד סוף השנה הזו. זה כל כך מוזר, אני מרגישה שעבר נצח מאז שהתחיל הזום. זה הזמן לתקן את מה שנשאר מהשנה הזו ולהפוך את שיעורי מתמטיקה לשיעורים שבהם נלמד איך להתמודד עם המשבר. כבר היו צריכים לתת לנו את הכלים האלה, אבל עדיף מאוחר מאשר בכלל לא. בתקווה שהמחנכים וההורים יבינו שמה שאנחנו צריכים כרגע זה בעיקר חיבוק וחיבור רגשי".

ליאל סרוסי  (צילום: פרטי)ליאל סרוסי (צילום: פרטי)

"חוסר ההחלטיות וחוסר הסדר הפחיד רבים מאיתנו”

משה פבריקנט, תלמיד כיתה י”א, מתגורר באשקלון

"בתור נער בן 17, הקורונה גרמה לי לסיטואציה מאוד מגבילה. התנאים שהתרגלתי אליהם נקטעו, והרבה מאוד השתנה, כולל מערכת החינוך. בני הנוער נשארו בצד, והמערכת החינוכית, שלכאורה אמורה לדאוג לעתיד של הנוער בארץ שלנו, לדעתי פישלה. חוסר ההחלטיות והסדר הפחיד רבים מאיתנו. גם העובדה שמכינים אותנו לעתיד שלנו בצורה לא יציבה או מסודרת – הפחידה".

“כיום הרבה מאוד בני נוער לומדים לבד, השיעורים בזום לא ממש עוזרים. מנקודת המבט שלי, זו לא אשמת המורים, אלא דרך ההגשה הווירטואלית, והלמידה מהבית, יוצרות אווירה לא לימודית, כי אי אפשר לשבת בחדר שבע־עשר שעות. העיניים שלי כואבות בשלבים מסוימים, גם הראש, כי אתה לא רגיל להיות מפוקס כל הזמן בלמידה כזו”.

משה פבריקנט (צילום: פרטי)משה פבריקנט (צילום: פרטי)

"החלום של תלמידים במשך דורות הפך לסיוט"

נועה שבת, תלמידת כיתה י', מתגוררת במועצה אזורית לב השרון

"חשבתי לעצמי מה כבר אפשר להגיד על השנה המטורפת הזו, והבנתי שהשאלה היא בעצם מה אי אפשר להגיד עליה. השנה הזו הייתה כל כך שונה מכל דבר אחר שהכרנו עד עכשיו. החלום התמידי של תלמידים במשך דורות שיקרה משהו לבית ספר ונצטרך ללמוד רק מהבית - הפך לסיוט ולדבר השנוא על רובנו. לא שלא נחמד לקום שנייה וחצי לפני השיעור, ללכת לישון בהפסקות, להיות יכולה להעלים את עצמך בכל שנייה שרק תבחרי ועוד. אבל עכשיו פשוט נמאס מזה".

"אז נכון, כרגע הבעיה כביכול נפתרה: אנחנו באים פעמיים בשבוע לבית ספר. אבל האם זה מה שיעזור לנו? האם זה מה שיחזיר אותנו למצב הקודם? הרי הנזק כבר נעשה בכך שבמשך חודשים היינו סגורים בבתים, לא הכרנו את המורים החדשים, לא הכרנו את החברים שלנו בכיתות החדשות".

"בנוסף, לרובנו יש כיום קושי בקליטת החומר. בנוסף, אף אחד לא חושב על התלמידים החדשים שעברו לבית ספר חדש או עברו לגור במקום חדש ולא מכירים אף אחד ושום דבר באזור. כולם שכחו מהבעיות הקודמות שהיו במערכת החינוך, אבל הן לא נעלמו אלא התעצמו".

"הגיע הזמן לפתוח את העיניים ולחשוב על פתרונות אמיתיים וטובים גם בעצמנו ולא רק לחכות לפתרונות של האנשים שם למעלה. תמיד היו ותמיד יהיו בעיות, אבל אם כל אחד יקום וינסה לשנות את מה שמפריע לו, אנחנו נצליח לצמצם אותן".

נועה שבת  (צילום: פרטי)נועה שבת (צילום: פרטי)

"החזרה לבית הספר גרמה למצב להשתפר"

למאר אבו נג'ם, תלמידת כיתה י"ב, מתגוררת בג'וליס

"מערכת החינוך פועלת בימים אלה בחוסר ודאות כאשר המתווים כל הזמן משתנים וקשה להעריך מתי ייקבע מתווה סופי וקבוע לפעילותה. ההוראה בזום מציבה בפני ההורים והמורים אתגרים חינוכיים קשים, ולדעתי גם כאשר נגיע לשגרה של פוסט־קורונה, ייתכן שעדיין ההוראה תיעשה ברובה מרחוק, דבר שעשוי להעמיד את המערכת בפני עוד אתגר".

"בתחילת המשבר למאות אלפי תלמידים לא היו מחשבים, ומשרד החינוך סיפק לאלפי תלמידים מחשבים ניידים. אלא שביישובים רבים אין תשתית המאפשרת גלישה מהירה וטובה, ויש מקומות בנגב וביישובים מוחלשים שבהם אין תשתית בזק ואין סיבים אופטיים. בנוסף, בתחילת תקופת הקורונה צוותי הוראה היו שמרנים, מורות ומורים לא התחברו כל כך לעולם המקוון ולא שלטו ברזי המחשב. המערכת עשתה ניסיונות כנים למצוא פתרונות כמו הכשרות טכנולוגיות למורים. בנוסף, אנשי חינוך קיבלו שפע של מערכים והפעלות המותאמים לזום. משרד החינוך ניסה להתאים את הצוות החינוכי שלו בזמן קצר ללמידה מקוונת".

"בשגרה הנוכחית חשוב מאוד לשמור על קשר עם ההורים. רוב המורים אכן נמצאים בקשר ישיר ויומיומי עם התלמידים ודואגים לשלומם. צריך גם לשמור על סדר היום של התלמידים, בעיקר תלמידי יסודי, ובכך לשמור על תחושה טובה לילד ולא לגרום לאי־הבנות ולחוסר אונים".

"אני בן אדם חברתי, ולמרות כל הניסיונות לשמור על קשר עם מורי בית הספר ועם החברים בזום, זה לא היה אותו הדבר כמו לחזור לכותלי בית הספר ולפגוש אותם פנים מול פנים. החזרה לבית הספר גרמה למצב להשתפר, אם זה מבחינה לימודית והישגית, ואם זה מבחינה רגשית וחברתית. היה לי מאוד כיף לראות את המורים ואת ההנהלה מקבלים את התלמידים בשמחה ובאהבה אחרי תקופה מאתגרת בזום".

"למרות הכל, בסופו של יום, מערכת החינוך, שבתחילת המשבר התקשתה להתמודד עם המציאות, למדה בתוך זמן קצר איך להתאים ולהכשיר את המערכת וכך להוביל את החינוך בחברה הישראלית לצד הקשיים שהביא עידן הקורונה". 

למאר אבו נג'ם  (צילום: פרטי)למאר אבו נג'ם (צילום: פרטי)