החזרה לשגרת לימודים מלאה בתחילת השבוע הייתה אירוע שמורים, הורים ותלמידים רבים ציפו לו בשנה האחרונה. אלא שלתקופת הקורונה היו גם יתרונות בכל הנוגע לחינוך בין כותלי בית הספר – למשל ההוראה האישית בקבוצות קטנות, הצורך לחשוב מחוץ לקופסה ועוד - ויש מי שמבקשים לא לשכוח אותם כעת, עם חלוף המגיפה.

"הקורונה הכריחה אותנו להיות יצירתיים ולחשוב על דרכים להפעיל את התלמידים גם כשאנחנו לא לידם", אומר תומר תמרי, מנהל בית הספר היסודי ברויאר ביישוב יד בנימין במועצה אזורית נחל שורק. "בנוסף, בקורונה הייתה יכולת לפנות לקבוצות תלמידים קטנות יותר בזכות הקפסולות. גם כיום אנחנו מנסים לשמר כמה שיותר את היתרונות האלה, את העבודה עם קבוצות קטנות יותר".

כיצד אתם מצליחים להמשיך זאת?
"במקצועות הליבה וגם בכל הנוגע לתהליכים רגשיים־חברתיים, אנחנו ממשיכים לשמור על קבוצות קטנות יותר. אם בכיתה ממוצעת יש 28־30 תלמידים, אני מוציא למשל חצי כיתה לעבודה רגשית־חברתית בנגרייה, וחצי הכיתה השני מקבל תגבור מבחינה לימודית כדי לצמצם פערים. יש שיעורים שבהם כולם לומדים יחד, ויש שיעורים שאנחנו מפצלים.

תומר תמרי (צילום: סטודיו טל רם)תומר תמרי (צילום: סטודיו טל רם)

הוא הוסיף: "פתחנו גם מסלולי רשות של למידה נוספת במקצועות הקודש – פיזית בהפסקות ואחרי הצהריים בלמידה מרחוק - ותלמידים מגלים רצון ללמוד. כמו כן, בעקבות השדרוג הטכנולוגי שקרה בזכות הקורונה, עכשיו אנחנו גם יכולים להביא הרצאות לילדים. בקרוב תהיה להם הרצאה על עיצוב מוצר במסגרת פרויקט כלשהו. המרצה ירצה בזום, וכל התלמידים ישבו בכיתות. אם פעם היה לי יותר קשה להנגיש הרצאה במתכונת כזאת, אז בזכות הכלים שהכרנו בסגרים - היום אפשר להמשיך להעשיר את התלמידים. הקורונה הביאה עמה המון אתגרים בתחום הפדגוגי וגם החברתי, אבל חיזקה אצלנו כמה תובנות יסוד ועקרונות שעל פיהם אנחנו ממשיכים לעבוד ולחזק את התלמידים".

"אחד הדברים שאימצנו בזכות הקורונה הוא המשך עבודה בקבוצות קטנות, בטח בשכבות המעבר: ז' וט', כשהדגש הוא על מיומנויות חברתיות ושיח רגשי", אומר מרדכי ברס, מנהל חטיבת הביניים ישיבת אמי"ת "בלבב שלם" בירוחם. "ראינו צורך בשיח בקבוצות קטנות יותר, שבהן כל ילד יכול לשתף מעולמו ומהקשיים שלו, והמשכנו בכך גם עכשיו, כשחזרנו לשגרה מלאה".

איך אתה מיישם זאת בפועל?
"בכיתה ממוצעת יש 26־28 תלמידים. אני מכניס לכיתה שני מורים, שעברו הכשרה בנושא של מיומנויות רגשיות, והקבוצות מתפצלות לחללים שונים בתוך בית הספר וגם בחוץ. יש אצלנו מרחבים שהתלמידים בנו בקורונה, למדו בהם, וגם כיום ממשיכים ללמוד בהם. גם כיום יש קבוצות שעדיין ממשיכות לבנות פינות ישיבה קטנות שבהן מתבצעים השיח והפעילות".

לדברי ברס, הלמידה נעשית בקבוצות קטנות גם במקצועות הליבה כמו לשון, מתמטיקה ואנגלית. "במקצועות האלה תלמידים שמבינים את החומר מקבלים שעות עתודה מדעית וטכנולוגית ושעות מצוינות, ואילו תלמידים שזקוקים לעזרה ולהשלמת פערים, מקבלים שעות נוספות בסיוע של מורים ובזכות המועצה והרשת שמאפשרות לנו תגבור של שעות", הוא אומר.

מרדכי ברס (צילום: פרטי)מרדכי ברס (צילום: פרטי)

"מה שחשוב כמובן זו גם חשיבה מחוץ לקופסה. גם כשחזרנו עכשיו ללמידה מקרוב, השארנו קורס אינטרנטי מרחוק שמלווה את השיעור. כלומר גם כיום, כשהתלמידים נמצאים פיזית בכיתה, הם נכנסים לפלטפורמה האינטרנטית, והמורה מלווה אותם מקרוב ועוזר בהתקדמות האישית. למדנו את היתרונות שקיימים בלמידה מרחוק, ואנחנו ממשיכים ליישם אותם גם כשהתלמידים נמצאים בכיתה. העקרונות של התקדמות ואחריות אישית ממשיכים איתנו לאורך כל הדרך".

מרחב תגבור
"הקורונה הביאה עמה מהפכה חשובה שהייתה צריכה לקרות כאן מזמן, ואסור ללכת אחורה מהמון בחינות", אומרת מלווה רוזנברג, מנהלת בית הספר השש־שנתי "עתיד ע"ש רזיאל" בהרצליה.

"אחד השינויים המהותיים שהיו צריכים לקרות מזמן הוא לימוד בכיתות קטנות. את זה לצערי אני לא יכולה לעשות עכשיו, אבל לגמרי מתכוונת לשמר בשנה הבאה. מה שאנחנו כן משמרים גם כעת הוא למידה של חלק מהשכבות באופן היברידי, גם מרחוק וגם מקרוב. שכבות ט' וי' למשל לומדות חצי יום מבית הספר, ואת החצי השני של היום מהבית. גם השעות הפרטניות יהיו היברידיות, וזה נכון לשכבות ז' עד י"ב".

איזו חשיבות את רואה בהמשך הרצף ההיברידי?
"השילוב בין הלימודים הפרונטליים למקוונים מרגיש לחלק ניכר מהתלמידים כדבר נכון. הילדים אוהבים שחלק מהדברים הם עושים מהבית כי הם מרגישים רגועים יותר, שקטים יותר, זה נעשה בקצב אישי יותר. למידה מרחוק היא גם למידה שמטפחת את הלומד העצמאי".

מלוה רוזנברג (צילום: פרטי)מלוה רוזנברג (צילום: פרטי)

"בית הספר אומנם חזר לשישה ימים מלאים בשבוע, אבל יש שלושה עקרונות שאימצנו מהקורונה", אומרת דנה גרסון, מנהלת בית הספר היסודי הממלכתי תל"י גאולים בירושלים.

"האלמנט הראשון הוא המשך חיזוק ערך הקריאה, שאפשר לעשות גם בכיתה וגם בבית. בנוסף לכך, הילדים אומנם רצו לחזור לכיתות מלאות וחשבתי שזה לא נכון להמשיך בקפסולות, אבל יצרנו מרחב תגבור – בספרייה או בחוץ - שבו יושבים אנשי צוות שפינינו אותם במיוחד לשם כך. הרעיון הוא שבמהלך שעות הלימודים מגיעות למרחב הזה קבוצות קטנות מכל הגילים".

בנוסף, לדברי גרסון, הפעילויות מחוץ לכותלי בית הספר, שהחלו בקורונה, ממשיכות גם כעת. "בכל הקשור לטיולים השכונתיים ולכל מה שאפשר לעשות בחוץ - נכנסנו בזה בכל הכוח", היא אומרת. "מתחילת הדרך מנהל החינוך בעירייה עודד אותנו לעשות כמה שיותר פעילויות בחוץ. ירושלים היא כל כך יפה שאפשר גם לצאת מחוץ לבית הספר ולעשות פעילויות בחוץ לא רק בימי קורונה".

דנה גרסון (צילום: אלבום פרטי)דנה גרסון (צילום: אלבום פרטי)

למידת עומק
"אחד הדברים שלקחנו מהקורונה ואנו ממשיכים איתו גם עכשיו הוא הקשר עם הקהילה", אומרת ענבל רון, מנכ"לית רשת דרור בתי חינוך.

"למשל בבית הספר 'אדם, חברה וטבע' בכרמיאל התלמידים הדריכו בקורונה בזום את בני הגיל השלישי, עשו להם הכשרה טכנולוגית. הקשר הזה ממשיך עד עכשיו: בני הגיל השלישי מגיעים גם הם לבית הספר ותורמים מניסיונם בלימודים, בחונכות של תלמידים, ואילו בני הנוער מגיעים לבתים שלהם להמשיך בהדרכות הטכנולוגיות".

לדברי רון, בתיכון החברתי בחיפה, למשל, במסגרת מגמת ניו־מדיה, התלמידים יצרו בקורונה מרחב פיזיטלי, שבו יצקו תוכן שלומדים בבית הספר לתוך מרחב דיגיטלי. גם כעת הם ממשיכים להעלות פרויקטים חינוכיים למרחב הזה. "כעת ההורים, שמאוד מעורבים בתוכני הלימוד, לא חייבים להגיע לבית הספר, אלא יכולים לראות הכל אונליין", אומרת רון.

"לולא תקופת הקורונה, לא היינו עושים דבר כזה. כמו כן, בתקופת הקורונה חילקנו את כוח האדם אצלנו לצוותי כיתה שמורכבים ממחנכי הכיתה וממורים מקצועיים ומופקדים על קבוצות תלמידים. גם כעת אנחנו ממשיכים עם הפרויקטים הלימודיים בקבוצות קטנות, כשכל מורה מלווה קבוצה או שתיים. יש פעמים שכולם עובדים יחד ויש גם עבודה בקבוצות קטנות - דבר המאפשר הרבה יותר מפגש ולמידת עומק".

רון בטוחה כי את חלק מהדברים שכפתה הקורונה כדאי לאמץ גם כעת. "חלוקה לכיתות של 40 תלמידים היא לא נכונה", היא אומרת.

"אפשר לחלק אחרת את כוח האדם הבית־ספרי - אפילו ללא תוספת כוח אדם - כדי ללמוד בצורה טובה יותר, להפחית את שעות העבודה הפרונטליות ולחלק אותן בצורה אחרת. גם היצירתיות של צוותי ההוראה צריכה להימשך. יש הרבה מקום ליצירתיות של כל מורה ומחנך, וגם מאוד חשוב שתהיה גמישות מחשבתית". 

ענבל רון, מנכ''לית רשת דרור בתי חינוך (צילום: סוניה גרשפט)ענבל רון, מנכ''לית רשת דרור בתי חינוך (צילום: סוניה גרשפט)