בשעה טובה גיל 3 הגיע ואיתו הפרידה מהמסגרות הישנות שהיו בחיינו עד כה ומעבר לעולם חדש עם כללים וחוקים חדשים, שאמנם נקרא "חוק חינוך חינם" אבל יש לו לא מעט מחירים תרתי משמע. אנחנו, ההורים, חווים בשלב הזה הקלה מסוימת ונחת כמו במעין טקס חניכה של גיל ההתבגרות הראשון וקפיצת מדרגה מבורכת אל עולם הילדים ופחות של תינוקות.

בגן הזה כבר כולם כבר מגיעים בתחתונים, המוצץ כבר פחות נוכח על פרצופם של הילדים, התיק כבר נמצא על הגב ולא בידיים של אמא ואבא ומכיל בתוכו קופסת אוכל עם השם ממש כמו של הגדולים. רגע מרגש כל כך! "איך שהזמן טס ורק אתמול הוא נולד...", אותן מחשבות רצות לי בראש בכל ילד מחדש בשלב הזה. לרגע יש ציפייה שמעכשיו הכל ילך חלק ובאופן עצמאי כי אמרנו שהוא כבר "בוגר" הרי לא?!

זוהי אכן אבן דרך משמעותית לנו ההורים (וכמובן להם) ואפילו לחלקנו המעבר הזה הולך להשאיר איזה גרוש או שניים יותר בכיס בסוף החודש. בואו, אם נהיה כנים, זו אחת הסיבות לשמחה אצל הרבה משפחות..עם זאת חשוב להדגיש שהמעבר ממסגרת פרטית למסגרת ציבורית יכול להיות קיצוני וחד עבור ילדים שמגיעים ממטפלות ביחס של 1:1, ממשפחתונים ביתיים ואפילו ממעונות היום.

פתאום כבר אין שנת צהרים, אין מבשלת שמכינה ארוחות בוקר וכולם יושבים סביב שולחן ערוך, המון פעולות עצמאיות חדשות נדרשות וכמובן צוות קטן בצורה משמעותית ביחס למספר הרב של הילדים, וברוב המקרים גם הילדים וגם הצוות יכירו בפעם הראשונה ויצטרכו להתרגל מחדש אחד לשנייה מה שעלול להיות מאתגר ולקחת יותר זמן בפיתוח תחושת האמון בין הצדדים עד שזו תיבנה.

וואו המון שינויים! 

חשוב מאוד לזכור שכדי לייצר לילדים מעברים חלקים ובטוחים בכל גיל, יש להקפיד על כמה שפחות שינויים בבת אחת (מעבר דירה, אח חדש וכו'..) ולעשות דברים בהדרגה, עם המון הכנה מוקדמת ובעיקר בסבלנות לקצב של כל אחד מהילדים. לפעמים השינויים יקרו בלית ברירה, אך גם אז יש מה לעשות, אבל אם אפשר לייצר מרווח בין שינוי לשינוי זה עדיף לתהליך ההסתגלות שלהם.

ליטל גרינברג (צילום: יחצ)ליטל גרינברג (צילום: יחצ)

בכל גן יהיו גם ילדים שירוצו לחצר כבר בשעה הראשונה בהתלהבות ובלי שום עכבות ויש ילדים שיישבו בצד ויתביישו, יבכו ורק יחכו שאמא ואבא יחזרו כבר. הכל לגיטימי בהתחלה ואין מתכון אחיד לכל הילדים וטוב שכך. יש לנו קשת רחבה וכולנו ממוקמים בנקודה אחרת על הסקאלה. בדיוק כמו שאין מתכון אחיד בחיי בני אדם מבוגרים.

אז נשאלת השאלה האם יש לנו ההורים סיבה להילחץ? התשובה היא לא. יש כן סיבה טובה למה כדאי להתכונן, להיערך ובעיקר להבין שהעזרה לילדים במעבר הזה, היא חלק בלתי נפרד מהתפקיד ההורי.

הכנתי לכם מספר כלים פשוטים כמו תמיד שיעזרו לכם לעזור להם לצלוח את המעבר במקסימום תחושת ביטחון ומסוגלות לכן ולילדים שלכם:

1. "נסו את זה בבית"- כלומר בימים שלפני הכניסה לגן, אפשר ורצוי לתרגל בבית פעולות עצמאיות והנגשה של הסביבה הביתית כדי לאפשר להם להתנסות ולהרגיש את העצמאות והביטחון שלהם כמו למזוג בעצמם את המים, להתיישב על האסלה לבד, לשטוף ידיים בכוחות עצמם ועוד פעולות שנכון להיום הם עדיין לא עושים בעצמם והם בקרוב יצטרכו לעשות. הסימולציות בתוך הבית והתרגול מולכם עם הדגמה שלכם ועידוד על המאמץ שלהם יגדיל להם את המוטיבציה לעשות זאת בגן ולהרגיש שהם יכולים ובלתי תלויים. 

2."עקביות ומיעוט כללים"- השתדלו בימים אלו כחלק מההכנה לשגרה החדשה להיות מאוד ברורים במסרים שלכם בצורה מתומצתת וכמה שפחות להכניס כללים חדשים.

כשילד מקבל המון כללים בבת אחת הוא חווה חוסר הצלחה ואז תחושת ייאוש ותסכול, לעומת זאת מיעוט כללים ברורים שהוא מבין ומסוגל לעמוד בהם יעזרו לו להגדיל את תחושת ההצלחה והסיפוק מהיכולות שלו. ילדים בגיל הזה מבינים שהם חלק ממערכת חוקים גדולה ורחבה והם משתוקקים לקחת בה חלק. ציות לכללים ניכר אצלם כחלק ההתפתחות הטבעית ובשלב הזה ניתן לזהות זאת בקלות ע"י הלשנות שלהם על מי שלא מקפיד על הכללים כמו "אבא אוכל על הספה" "סבתא שותה קולה ואמרת שאסור" "עידו לא שטף ידיים אחרי השירותים..." ועוד. הכללים האלה שומרים עליהם והם רוצים לעמוד בהם.

3. "עוגנים ביום"- צרו להם עוגן כדי לנסוך בהם יציבות, שליטה וביטחון במה שקורה סביבם. עוגנים ביום יכולים להיות טקסים קטנים קבועים שהילד יודע מראש אותם ומחכה להם, למשל עוגן זה ארוחת ערב משפחתית, סיפור לפני השינה, סבב הכרת תודה, זמן איכות משותף קבוע אחד על אחד עם הילד. העוגנים האלו ביום יחזקו את היציבות שלו גם בימים בהם הוא יחווה המון שינויים חדשים בזמן השהייה בגן. העוגנים האלה יתמכו בו וישדרו לו ציפייה חיובית. ילד שיודע מה מחכה לו מרגיש טוב ובטוח יותר.

4. "בגובה העיניים"- דברו איתם בגובה שלהם. תרתי משמע. רדו על הברכיים, צרו איתם קשר עין והקשיבו למה שיש להם לומר לכם, הקשיבו לפחדים, לסקרנות, לשאלות וגם לצליל הבכי. תנו להם הרגשה שאתם איתם בכל מצב, מבינים בדיוק מה עובר עליהם ולא מתווכחים עם הרגשות שעולים בהם. זה יכול להיות עצב, דאגה, חשש, לחץ, ציפייה, שמחה, ריגוש ועוד. לכל הרגשות שלנו יש מקום וככל שניתן להם במה לפני הפרידה, הם יוכלו להיפרד בבטחה ולהרגיש נינוחים יותר לאחר שפרקו וקיבלו מענה לאותו הרגש. כשהילד פנוי רגשית אפשר יחד לחשוב ולבדוק אתו מה הוא צריך עכשיו ומה הדבר שיכול לעזור לו. ילד שמרגיש טוב הוא ילד שמתנהג טוב.

נכון המשפט הידוע אומר כי "כל ההתחלות קשות". אבל אנחנו ההורים כבר יודעים שברוב המקרים פרק זמן קצר אחרי כל זה יהיה מאחוריהם. הם ישתוללו, יצחקו, יתאהבו בילדים ובגננות ואפילו ירצו לפעמים להישאר גם אחרי שנגיע לאסוף אותם. 

לא לכולם זה יקרה מיד אבל זה יקרה, מניסיון של ארבעה ילדים שכל אחד מהם בקצב שונה לחלוטין. לסיום זכרו שככל שאנחנו ההורים נשדר להם יותר ביטחון ורוגע, ככה הם ירגישו זאת בעצמם. 

שתהיה כניסה חלקה, בטוחה ונעימה ושנה מוצלחת לכולנו.

ליטל גרינברג "אמא יכולה" מאמנת אמהות בגישת אמא מאמנת. לעמוד הפייסבוק של ליטל גרינברג - לחצו כאן