כיועץ חינוכי בשטח, וכמכשיר יועצים במכללה האקדמית רמת גן, אני מודע לדאגה רבה בקרב היועצים והצוותים החינוכיים. בנוסף להיותם, כמו שאר אזרחי העולם, שרויים באי-ודאות בנוגע לשינויים התכופים הנכפים עלינו כתוצאה ממגמות משתנות בעוצמת ההפצה של הפנדמיה, הצוותים היעוציים והחינוכיים מודאגים ממצבם הנפשי של התלמידים והם מחפשים כלים , כיצד לסייע, בין אם זה בכיתה רגילה, בקפסולות או בהוראה מרחוק, לתלמידים הסובלים מתסמינים הקשורים לפנדמיה.
נדמה שהצוותים החינוכיים יכולים לסייע לצוות הייעוץ באבחון מחד ובחיזוק התלמידים מאידך, על ידי שימוש בטכניקות מעולם הייעוץ קצר המועד הממוקד פתרונות. במאמר מתוך אתר הייעוץ האמריקאי, היועץ החינוכי מרק ג'ונס מדגיש שכאשר אנו רוצים, בזמן מאוד קצר, לחוש איך הילד מרגיש לאחר שהות ממושכת בבית שלו, בזמן הפנדמיה, אנו יכולים לשאול שאלות כמו:
זה מאפשר לשאוב זיכרונות מהקשר ולסייע לתלמיד לראות את נכסיו ואת נקודות החוזק שלו שהתקיימו בקשר זה. לשאול מה התלמידים רואים בעצמם שהמנוח גם ראה בהם יכול ליצור תיאורים עשירים של עוצמת הקשר הזה.
אך לסיכומו של עניין, כפי שמציין מרק ג'ונס במאמר, טכניקות ממוקדות פתרון מאפשרות ליועצות בית הספר (ולצוותים חינוכיים) לתת התערבויות קצרות, גמישות ועוצמתיות אשר תומכות בתלמידים המתמודדים עם מגוון אתגרים חברתיים, רגשיים ולמידתיים, ובמיוחד בזמן הפנדמיה
התרעות פיקוד העורף