שני (52) וברית סיידוף (25) מרמת גן, אם ובתה שלומדות לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה:

איך זה ללמוד יחד? מהם היתרונות והחסרונות?
שני: “יש משהו מאוד מרענן ומרגש בלמידה משותפת של אם ובת לתואר הראשון. כל אחת מאיתנו מגיעה ללימודים מכיוון קצת אחר: ברית נמצאת במה שנקרא ‘תלם’, ואני עשיתי מסלול הפוך: קודם כל קריירה, עבודה, משפחה, ואחר כך הגעתי ללימודים בשביל להוכיח לעצמי שאני יכולה. בנוסף הגעתי ללימודים כדי באמת ללמוד, להעמיק, מה שנקרא בשביל הנשמה. הלמידה המשותפת הזו מייצרת חוויית אם ובת מאוד מעמיקה, מצחיקה ומרגשת. אני מתייחסת ללימודים ברצינות כמעט תהומית בעוד שברית מביאה מעיין נעורים כזה, שמצד אחד מאוד רוצה להצליח ומנגד מתייחס ללימודים כחלק אחד ממכלול של עשייה. היתרונות הבולטים הם הדחיפה האחת של השנייה. כשלי קשה היא מעודדת, וכשלה קשה אז אני שם בשבילה. חלק מהקורסים עשיתי לפניה, כך שיכולתי לתת המון טיפים וסיכומים. החיסרון הוא שלפעמים ברית טוענת שהיא צריכה אותי כחברה ולא כאמא שיושבת לה על הווריד כשצריך להגיש עבודה”.

ברית: “זו בהחלט חוויה ייחודית ויוצאת דופן. כשנכנסנו לזה חששתי שיהיה לי קשה כי היא לא תניח לי ותהיה מאוד בתפקיד האמא המחנכת. יחד עם זאת, נכנסתי לזה בכוונה הזו בדיוק כדי באמת להפיק מהלימודים את המיטב. אמא שלי היא עם ידע מפה עד פתח תקווה ויכולות מטריפות בכל תחום בחייה, היא באמת הפרטנרית המושלמת שרק רוצה שתצליחי, כי מבחינתה, בלמידה משותפת, כשהאחת מצליחה - כך גם השנייה. הרמנו ודחפנו אחת את השנייה לשקידה מרובה. עד שמגיע סוף השבוע, ואז אני רוצה לחגוג ואמא שלי - קצת פחות”.

איך קרה שהגעתן ללמוד יחד?
שני: “אני התחלתי את התואר לפני ברית, וכשהיא ראתה שאני כל כך נהנית מהלמידה, היא הצטרפה אליי”.

ברית: “האמא האמיצה שלי החליטה בגיל 50 לגשת לתואר לחלוטין בשביל עצמה. אני הייתי אז בסיום השירות הצבאי וחוויתי דרכה את הלימודים. אחרי המון לבטים החלטתי להירשם ולהתחיל איתה את התואר שלי. הרעיון של לימודים עם אמא שלי הוא זה שבפועל דחף אותי להתחיל".

מה יחס הסטודנטים האחרים אליכן?
שני: “בתחילת כל קורס או סמסטר זה תמיד הופך לאנקדוטה משעשעת כשבאמצע השיעור ברית פתאום קוראת לי ‘אמא’, ואז הסטודנטים מבינים שאנחנו אם ובת, וזה הופך לשיחת השיעור, וגם קצת נושא לירידות ובדיחות. אבל מהר מאוד זה מקבל נופך רגיל לחלוטין”.

ברית: “עבור סטודנטים שחווים אותנו יחד, אנחנו החלום של כל אמא ובת, אנחנו מושא לקנאה. התגובות הן תמיד אותו דבר: קודם מופתעים, שואלים אותי איך אני מתמודדת עם זה, ואחרי דקה מבינים את הקשר החזק שיש בינינו”.

האם יש תחרות על ציונים?
שני: “או אה, ועוד איך! שתינו מאוד תחרותיות. במבוא לסוציולוגיה ובפסיכולוגיה חברתית ברית קיבלה ציון גבוה ממני, ואני עדיין מתוסכלת מזה כי חרשתי כמו מטורפת. אבל בסופו של יום, כל הורה רוצה שילדיו יתעלו עליו ויצליחו יותר ממנו, אז זה בסדר”.

ברית: “אנחנו יכולות הכי לפרגן ולהרים אחת לשנייה, ואז פתאום מגיעים ציונים ואנחנו הופכות למפלצות ירוקות ומתנשאות. אותי זה תמיד מצחיק”.

איך אתן נערכות לשנה החדשה?
שני: “לפני מבחנים אנחנו משתדלות ללמוד יחד כי יש לזה הרבה מאוד כוח להנעה להצלחה”.

ברית: “אני בעיקר נעזרת בה ומשתדלת לשבת לה על הראש שתסיים את העבודה הסמינריונית שלה. אבל נראה לי שלה יותר קשה לשכנע אותי ללמוד בשבת במקום לצאת".

“זה כל כך כיף ללמוד עם בן אדם שהוא באותו הראש שלך”

התאומות משי ושני מירקין (24) מחיפה, לומדות לתואר ראשון בחוג למוזיקה באוניברסיטת חיפה:

איך זה ללמוד יחד? מהם היתרונות והחסרונות?
משי: “זו החוויה הכי מדהימה שיכולה להיות כי זה ללמוד עם החברה הכי טובה שלי. הלמידה המשותפת נותנת לכל אחת מאיתנו הרבה כוח, אנחנו מטעינות אחת את השנייה ודוחפות אחת את השנייה קדימה להצליח. הלמידה מפרה אותנו, וכל אחת מאיתנו היא שונה, אבל הביחד שלנו הוא יותר חזק מהכל. הבחירה ללמוד ביחד היא ההחלטה הכי טובה שעשינו”.

שני: “זה כל כך כיף ללמוד עם בן אדם שהוא באותו הראש שלך. אני לא צריכה להגיד כלום וישר היא יודעת מה אני חושבת. מבחינתנו זה תמיד היה מובן מאליו שאנחנו עושות את זה יחד”.

איך קרה שהגעתן ללמוד יחד?
שני: “כבר בתיכון למדנו יחד במגמה למוזיקה. מכיוון ששתינו אוהבות מוזיקה ורואות את העתיד שלנו בדרך המוזיקלית ומכיוון שאנחנו שרות, מנגנות, יוצרות ומופיעות ביחד והמוזיקה היא כל חיינו, זה היה לנו טבעי שנלמד יחד מוזיקה”.

משי: “כל החיים שלנו אנחנו אוהבות לעשות הכל ביחד. אנחנו מופיעות יחד כצמד, ואנחנו יודעות שבעתיד העבודה שלנו תמשיך להיות משותפת בתחום המוזיקה, ושדרכינו לא ייפרדו”.

התאומות משי ושני מירקין מחיפה (צילום: צילום פרטי)התאומות משי ושני מירקין מחיפה (צילום: צילום פרטי)


מה יחס הסטודנטים האחרים אליכן?
משי: “אין ספק שלראות צמד תאומות שלומדות את כל הלימודים ביחד בכל הקורסים זו תופעה שונה בנוף, אבל יש אווירה כל כך טובה של פרגון ומשפחתיות, שמקבלים את זה באהבה גדולה”.

שני: “תמיד זה מפתיע אנשים מחדש, אבל המשכן הוא מקום משפחתי, וההרגשה הכללית היא של פרגון”.

האם יש תחרות על ציונים?
שני: “לא, להפך, אם אחת מקבלת יותר מהשנייה, זאת שקיבלה יותר מתבאסת מאוד. לרוב הציונים שלנו הם זהים - הפרש של נקודה לכאן או לכאן. כתאומות אנחנו חושבות בצורה דומה מאוד”.

משי: “שתינו שואפות להיות בדיוק באותה הרמה”.

איך אתן נערכות לשנה החדשה?
משי: “בהתרגשות גדולה”.

שני: “מה שמשי אמרה”.

“המרצים חושבים שאנחנו חברות ולא מבינים שאנחנו משפחה”

האחיות גל (23) ודניאל ביטון (29), מתל אביב ושערי תקווה בהתאמה, לומדות יחד מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה:

איך זה ללמוד יחד? מהם היתרונות והחסרונות?
גל: “בבית הספר קינאתי בילדים שהיו עם האחים שלהם בהפסקות והיה להם גב, וסוף־סוף באוניברסיטה יש לנו את ההזדמנות הזו להיות ביחד. אני באמת לא מוצאת חסרונות בכך”.

דניאל: “ללמוד עם אחותי זה אחד הדברים הכיפיים בעולם. היתרון המשמעותי הוא הצחוקים, ממש כיף ללמוד עם מישהי שאת קרובה אליה, זה כיף לבוא עם חברה מהבית. גם הלמידה המשותפת למבחנים היא יתרון משמעותי”.

האחיות גל ודניאל ביטון (צילום: צילום פרטי)האחיות גל ודניאל ביטון (צילום: צילום פרטי)


איך קרה שהגעתן ללמוד יחד?
גל: “התלבטתי אם ללמוד תקשורת או מדעי המדינה, אבל כשהבנתי שהיא הולכת למדעי המדינה ושיש לנו את ההזדמנות להתחיל ביחד, אז החלטנו לעשות את זה ביחד”.

דניאל: “רציתי שהיא תהיה איתי כי זה יקל עלינו”.

מה יחס הסטודנטים האחרים אליכן?
גל: “המזל שלנו הוא שאנחנו לא דומות אחת לשנייה במראה החיצוני. רוב האנשים חושבים שאנחנו חברות, גם המרצים חושבים שאנחנו חברות ולא מבינים שאנחנו משפחה, אבל זה הופך לכוח. לא נתקלתי בהרמות גבה”.

דניאל: “תמיד נתקלתי בתגובות מאוד חיוביות כי אנחנו לא מהשומרות סיכומים, אלא מהמחלקות. אנשים התחברו אלינו כי אנחנו אנשים שקל להתחבר אליהם. זה מאוד נחמד”.

האם יש תחרות על ציונים?
גל: “יש לנו שתי אחיות גדולות שכבר הצטיינו לפנינו וקבעו רף, אז התחרות היא גם מולן. בטח שיש תחרות, אנחנו כל הזמן משוות כמה קיבלנו בקורס הזה ובקורס הזה. אבל זו תחרות בריאה, ואנחנו תומכות אחת בשנייה. אנחנו באותן נקודות ואותם ציונים פחות או יותר”.

דניאל: “בכל זאת אני יותר טובה ממך, גלי. סתם. האמת שגם יש לנו קבוצת וואטסאפ משפחתית ואנחנו כל פעם כותבות: ‘אמא, אני קיבלתי 92 וגל קיבלה 94’. אני תמיד נהנית לקבל ציון יותר גבוה, זה נחמד, אבל זו לא תחרות קריטית. זה בעיקר צחוקים”.

איך אתן נערכות לשנה החדשה?
גל: “ממשיכות בכל הכוח. זו אמורה להיות השנה האחרונה של שתינו. אנחנו נותנות את כל הכוח כדי לסיים את זה הכי טוב שאפשר”.

דניאל: “יש קורסים שעשיתי כבר וגל עוד צריכה לעשות, אז יש לי את האופציה לעזור לאחותי הקטנה וזה כיף גדול”.

“כשאנחנו עוברות במסדרון קוראים לנו ׳האחיות וקנין׳”

האחיות מיכל (24) ושילת וקנין (23) ממושב שומרה, לומדות יחד לתואר ראשון בחינוך מיוחד ובלתי פורמלי באקדמית גורדון:

איך זה ללמוד יחד? מהם היתרונות והחסרונות?
מיכל: “ללמוד ביחד זאת חוויה אחרת מכל מה שהיינו רגילות עד עכשיו. זה בא לידי ביטוי בדברים הקטנים כמו לחוות את הנסיעות הארוכות שלנו ביחד, להיות זוג תמידי בעבודות משותפות, ללמד באותה כיתה ביחד, לצבור חברויות שונות כל אחת אבל בסוף להיות ביחד חברות של כולן. לא חוויתי חיסרון בזה, אלא רק יתרונות של עזרה בלימודים, במבחנים ובעבודות, במיוחד בתקופת הקורונה. הטוב ביותר היה כשאמא שלנו הצטרפה לתואר שני, ואז גם יש טרמפים ומפגשים עם אמא במסדרונות, והיא מפנקת בקיוסק”.

שילת: “ללמוד יחד זה חוויה, זה הקל את הלמידה”.

איך קרה שהגעתן ללמוד יחד?
מיכל: “אני התחלתי ראשונה במכינה בגורדון, ושילת התחילה במכללה אחרת ולא ממש אהבה, אז המלצתי לה לעבור לגורדון. לא היססנו לרגע, אלא התלהבנו מהרעיון”.

שילת: “אני מודה על הרגע שבו עברתי ללמוד יחד עם מיכל”.

מה יחס הסטודנטים האחרים אליכן?
מיכל: “היחס מדהים. כשאנחנו עוברות במסדרון קוראים לנו ׳האחיות וקנין׳. תמיד יש לנו אחת את השנייה. כן, לכל אחת יש יותר את החברים שלה, אבל עדיין יש חברים במשותף ויציאות במשותף אחרי הלימודים. זה תמיד כיף שיש איתך עוד מישהי שבאה מהבית”.

שילת: “היחס רגיל לגמרי, יש לנו המון חברות משותפות במכללה וזה נורא כיף”.

האם יש תחרות על ציונים?
מיכל: “אין שום תחרות, להפך, אנחנו מפרגנות אחת לשנייה ושמחות בהצלחתנו".

שילת: "ממש לא".

איך אתן נערכות לשנה החדשה?
מיכל: “תמיד כיף ללמוד ביחד. אני בטוחה שיהיה טוב, מוצלח וכיף!”.

שילת: “אני נורא נהנית מהתחום שבחרנו”.

“אני רוצה שהוא יצליח לא פחות ממה שאני רוצה להצליח”

האחים עלי (23) וביאן (21) זועבי מכפר מצר, לומדים יחד במסלול של חינוך וקהילה במכללה האקדמית כנרת:

איך זה ללמוד יחד? מהם היתרונות והחסרונות?
ביאן: “לפעמים אני לא מבינה משהו בחומר הנלמד, ועלי עוזר לי להבין ולהפך, אני עוזרת לו כשהוא צריך. אנחנו מגיעים יחד ללימודים, ואני לא צריכה להיות תלויה בתחבורה ציבורית. אני נהנית יותר כי יש מישהו שתמיד נמצא שם עבורי, דבר שגם תורם לקרבה גדולה יותר בינינו.
בהרצאות אני יודעת שיש מי שיגבה אותי, אם פספסתי משהו או החסרתי. מבחינת חסרונות, אחי הגדול מגונן יותר מדי ושומר עליי כל הזמן, שזה גם יתרון אבל גם חיסרון לפעמים: לאן אני הולכת? עם מי דיברת? מי זה? הוא מתערב לי בשיחות עם בנים מהמחלקה לפעמים. אח גדול”.

האחים עלי וביאן זועבי מכפר מצר (צילום: צילום פרטי)האחים עלי וביאן זועבי מכפר מצר (צילום: צילום פרטי)


עלי: “אני אתחיל עם החסרונות. ההורים שלנו יודעים תמיד על כל המבחנים והציונים שלי, ואין לי דרך להתחמק מהשאלות שלהם לגבי מבחנים. אני מגיע הביתה והם ישר שואלים אותי: ‘מה קורה איתך? בעוד שבוע יש מבחן. מדוע אתה לא לומד?’. אם הייתה לי בעיה בבחינה ואני רוצה לחזור ולהיבחן במועד ב’, ההורים יודעים שנכשלתי או שקיבלתי ציון נמוך. ביאן אחותי לומדת שבוע לפני בחינה. ההורים עושים השוואות בינינו. הם אומרים לי: ‘תראה איך אחותך לומדת’. היתרון הענק הוא שאנחנו לומדים יחד”.

איך קרה שהגעתם ללמוד יחד?
ביאן: “אני התחלתי ללמוד חודש לפניו. עלי הגיע איתי להרשמה והתאהב במכללה. כשהוא רצה להירשם בעצמו, הוא שאל אותי איך הולך לי בלימודים ובכלל, ועניתי לו שטוב לי במחלקה. כנראה על סמך דעתי הוא החליט שזה יכול להתאים גם לו, למרות שלא חשבתי לרגע שהוא יתחיל ללמוד איתי. שמחתי שהוא לומד איתי, היה לי קושי להגיע ללימודים מהבית בכפר. בזכות אחי הקושי נעלם”.

מה יחס הסטודנטים האחרים אליכם?
ביאן: “חברותיי נהגו לומר: ‘הנה הוא מגיע לקחת אותך מאיתנו’, כי הוא נהג להידחף כשהייתי עם חברותיי בהפסקות (צוחקת). כולם חושבים שהוא צעיר ממני, אבל האמת היא שאני הצעירה בינינו. אני פשוט נתפסת כבוגרת ואחראית יותר”.

עלי: “כל הזמן אומרים לי שיש לי מזל שאחותי איתי, שאנחנו ביחד. אני לא צריך לדאוג לגבי עבודות וכו’”.

האם יש תחרות על ציונים?
ביאן: “בהתחלה, כשאחי הביע רצינות רבה בלימודיו, אז כן, אבל היום זה השתנה לצערי. הוא לא משקיע יותר מדי, והציונים שלו נהיו בהתאם. הייתי רוצה מאוד שהוא כן יתחרה בי על ציונים, כי אכפת לי ממנו ואני אוהבת אותו. אני רוצה שהוא יצליח לא פחות ממה שאני רוצה להצליח”.

עלי: “אני מוותר לה על ציונים”.

איך אתם נערכים לשנה החדשה?
ביאן: “בעיקר הכנה נפשית. אני יודעת שלעלי קצת יותר מאתגר הנושא, לפעמים הוא חושב להפסיק את הלימודים, אבל בינתיים הוא ממשיך ללמוד יחד איתי. אני אישית מתרגשת לקראת פתיחת השנה והחזרה לקמפוס”.

עלי: “כן, אני ממשיך, אבל אני בהתלבטות עם עצמי לגבי המשך הלימודים שלי”.

“הסטודנטים והמרצים מתבלבלים בינינו כל הזמן”

התאומים טל ושחר גוטסמן (24) מחולון, לומדים יחד משפטים במכללה למינהל:

איך זה ללמוד יחד? מהם היתרונות והחסרונות?
טל: “ללמוד ביחד זה נהדר, אנחנו רגילים ללמוד ביחד. זה תמיד נחמד שיש לך שותף ללמידה בתוך הבית”.

שחר: “אמא שלי תמיד דאגה להפריד בינינו בגן ובבית הספר, רק מכיתה י’ היינו באותה הכיתה. היינו בשני גנים סמוכים זה לזה, עם גדר משותפת. אמא שלי מספרת שהגננת אמרה לה שבהפסקה הראשונה בחצר בגן, שנינו הלכנו לגדר והחזקנו ידיים מעבר לגדר”.

התאומים טל ושחר גוטסמן מחולון (צילום: באדיבות המכללה למנהל)התאומים טל ושחר גוטסמן מחולון (צילום: באדיבות המכללה למנהל)


איך קרה שהגעתם ללמוד יחד?
טל: “לימודי משפטים עניינו מאוד את שנינו. העובדה ששחר גם רצה ללמוד משפטים במכללה למינהל לא הרתיעה אותי, אם כבר ההפך”.

שחר: “זה מרגש מאוד”.

מה יחס הסטודנטים האחרים אליכם?
שחר: “הסטודנטים והמרצים מתבלבלים בינינו כל הזמן. יש כאלה שלא יודעים שאנחנו שניים, ואז הם מתחילים לדבר אליי כאילו אני טל, ואני מספר להם שאני אחיו התאום, הם משתגעים”.

טל: “כן, זה קורה המון. אנחנו נמצאים בתוכניות שונות במכללה, ולכן יש סטודנטים שמכירים רק אחד מאיתנו. כבר לפי הפרצוף המופתע אני מבין שהולכים להגיד לי ‘אתה לא מבין, ראיתי את אח שלך התאום וחשבתי שזה אתה’. אנחנו נהנים להיות ביחד, ויש לנו הרבה חברים משותפים במכללה, חלקם כבר מצליחים להבדיל בינינו”.

האם יש תחרות על ציונים?
שחר: “מאז ומתמיד יש בינינו תחרויות בכל מיני תחומים. זה התחיל מכדורגל והמשיך לנושאים נוספים. אבל אנחנו גם יודעים לפרגן אחד לשני וזה חשוב מאוד. אם אין את הפרגון הזה, אז קשה מאוד לאחים ללמוד ביחד. אני מאוד שמח כשטל מצליח ומקבל ציון טוב, והוא גם שמח כשאני מצליח. התחרות בינינו היא בריאה ועוזרת לנו להצליח”.

טל: “אנחנו אנשים מאוד תחרותיים באופן כללי. אומרים עלינו שאנחנו לא יודעים להפסיד. התחרות תורמת לנו מאוד וגורמת לנו תמיד לשאוף להצלחה. אני אדם תחרותי ואני תמיד רוצה לנצח. אני מודה שהתחרות הכי קשה היא תמיד מול שחר”.

איך אתם נערכים לשנה החדשה?
טל: “אנחנו עומדים להתחיל את השנה השלישית בתואר. עברו עלינו שנתיים לא פשוטות, לא קל ללמוד מהבית. אבל העובדה שעשינו את זה ביחד הפכה את העניין לפשוט יותר. כל אחד מאיתנו מתעסק בתחומים שונים, כך שכשנפתח ביחד משרד לכל אחד יהיה את התחום שלו”.