ההכרה בסרבנות בית ספר כבעיה אמתית, עושה צדק היסטורי עם דורות של תלמידים אשר חוו קשיים ומצוקה, סבלו מסטיגמה שלילית עד לנשירה מבית הספר. ליאת פרוכטמן, פסיכולוגית מומחית ממכון חיבורים (בהנהלת שיר נוי לוין), מסבירה על התופעה, דרכי הטיפול בה וכמה רע עשתה לה הקורונה.

סרבנות בית ספר היא תופעה הידועה בקרב כ-5% מהתלמידים ואף באחוזים גבוהים יותר בקרב אוכלוסיות מסוימות. התלמיד או התלמידה מתנגדים בכל תוקף ללכת לבית הספר ויעשו הכל כדי להימנע מכך. המרד עלול להתחיל כבר בשלב היקיצה בבוקר. חלקם אולי יסרבו לצאת מהמיטה ואף לבצע פעולת הכנה כדי לצאת מהבית. יש שישימו כרית על הראש, יאטמו עצמם לניסיונות השכנוע של הוריהם. יתחילו לצעוק, להתנגד, להבטיח שמחר שיהיה בסדר. אבל היום- היום הם בשום פנים לא יכולים ללכת לבית הספר. כואבת להם הבטן. 

יש הורים שההפגנה הגדולה תציף אצלם את הסימנים המוקדמים שהיו שם במהלך השבועות, חודשים האחרונים. הילדים סירבו לעשות שיעורי בית או כל מטלה בית ספרית, הסתגרו בבית ומיעטו לפגוש חברים. מצב הרוח שלהם השתנה והם נטו להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה. סבלו מהתפרצויות זעם וסיוטי לילה והיו עוד כל מיני רמזים שמשהו לא כל כך בסדר, אבל ילדים לך תדע.

ליאת פרוטכמן, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכה בכירה בצוות מכון חיבורים, מסבירה על התופעה 
"סרבנות בית ספר זוהי תופעה בה באופן עקבי ולאורך תקופה ארוכה ילדים מסרבים להגיע לביה"ס או מתקשים לשהות בו למשך כל היום, ללא סימנים של שיפור או שינוי. המקור יכול להיות התנגדות כללית למסגרות, חוקים ו/או נורמות חיצוניות. במצב זה הילדים מתקשים לשהות במסגרת המציבה מולם ציפיות ודרישות, והם "בועטים" בה כחלק מדפוס התנהלות כללי מרדני ומתנגד.

מקור נוסף לסרבנות ביה"ס המאפיין את מרבית המקרים, הנו תחושת חרדה גבוהה המובילה להימנעות חלקית או מוחלטת מביה"ס, ובמקרה זה נכון יותר להשתמש במונח חרדת ביה"ס (המהווה תרגום של (school pobia. יש להדגיש כי חשוב להבחין בין סרבנות ביה"ס המתייחסת למצב בו קיימת חרדה ממשית מפני הגעה או שהות בביה"ס לבין מצבים בהם הילד מתנגד או מנסה לחמוק מהגעה לביה"ס כתוצאה מרווח משני שהוא מרוויח מעצם ההישארות בבית (כגון זמן מסך ובטלה, שעות שינה נוספות, עיסוק בדברים מעניינים יותר וכו).

כאשר מדובר במצב של רווח משני (בו מרבית הילדים מוצאים את עצמם מדי פעם) ילדים לרוב לא ימנעו לחלוטין מביה"ס או משהיה בו אלא יתווכחו, וינסו למצוא סיבות להשאר בבית אבל מרבית הזמן יגיעו למסגרת ולא יחוו קושי לשהות בה. לעומת זאת, כאשר המקור הוא חרדה ילדים יסרבו להגיע לביה"ס באופן עקבי ויפגינו מצוקה גבוהה במידה ויידרשו לעשות זאת.

הדבר עשוי להתבטא בעוצמה גבוהה של התנגדות וכעס מול דרישת ההורים להגיע לביה"ס, דיווח קבוע ותדיר על מיחושים פיזיים כגון כאבי בטן וראש (אשר עשויים להוות גם תירוץ אך גם חוויה אמתית ואותנטית של החרדה), ותחושת מתח כללית גבוהה של קונפליקט מול ההורים".

צוות מכון חיבורים בהנהלת שיר נוי לוין (צילום: מכון חיבורים)צוות מכון חיבורים בהנהלת שיר נוי לוין (צילום: מכון חיבורים)

מהן הסיבות לחרדת בית ספר? 
ליאת פרוכטמן: "סרבנות ביה"ס הנובעת מחרדה יכולה לנבוע ממספר רב של מקורות. לעיתים הדבר מצביע על קיומו של גורם מצוקה במסגרת לימודית, לדוגמה: קשיי למידה, קשיי הסתגלות למסגרת, קושי ביצירת קשרים חברתיים, חרדה חברתית, חרדת מבחנים וכו. בקרב ילדים צעירים בגילאי הגן, קיים קושי גבוה להיפרד מההורים (חרדת פרידה), המתבטאת בסרבנות ביה"ס.

במקרים אחרים הדבר עשוי לנבוע מקושי מול המסגרת הספציפית כגון: מצב של קונפליקט מול המחנך/ת, קונפליקטים חברתיים או אפילו חוויה של בריונות. במקרים אחרים הסרבנות עשויה לנבוע מתוך הכללה של חוויה רגשית, מדובר במצב בו קיים מקור רגשי ראשוני כמו מצב של דכאון או חרדה כללית אשר צובעים גם את החוויה מול בית הספר.

נתקלתי גם במצבים בהם התמודדויות מחוץ לביה"ס נותבו להתנגדות להגעה לביה"ס. כך לדוגמא קרה שטיפלתי בילד אשר הוריו חוו קשיים זוגיים, והוא החל להציג דפוס של סרבנות ביה"ס. דפוס זה אילץ את שני ההורים להתאחד מולו, וכך יצא שהילד "הרוויח" את מה שנראה על פניו כהתקרבות של הוריו. ריבוי הסיבות המתוארות להופעת הסרבנות מסבירות מדוע חשוב מאוד טרם ההתערבות להבין את הגורמים לתופעה ולספק להם מענה מתאים".

האם הקורונה גרמה לעלייה במקרי סרבנות בית ספר?
"בהחלט יש עלייה משמעותית של מקרי חרדת בית ספר, בשל התקופה הארוכה בה שהו התלמידים בבית. היא מנעה חשיפה והתמודדות עם גורמי החרדה והחמירה אותה. החרדה הכללית מהמגפה, הובילה גם לחרדת בית הספר.  התרופפות המסגרת והיעדר השגרה הובילו לשבירת הרצפים הבסיסיים של היום יום. סגרים, בידוד, לימודים בזום ועוד וגם יצרו מקרי סרבנות. אם בשל התנגדות כללית  והתרופפות המסגרת, היעדר שגרה ושבירת הרצפים הבסיסיים של חיי היום יום".

החזרה ללימוד פרונטלי במהלך תקופת הקורונה – הובילה לעליה במקרים של חרדת בית ספר. (צילום: Canva)החזרה ללימוד פרונטלי במהלך תקופת הקורונה – הובילה לעליה במקרים של חרדת בית ספר. (צילום: Canva)

מקרה לדוגמה של פחד נטישה כסיבה לסרבנות בית ספר
אני יכולה לתת דוגמה לבעיית פחד נטישה המובילה לסרבנות בית ספר ובמקרה אחר- חרדות שהובילו נער להימנע מלבקר בבית הספר. אני חייבת לומר שהדוגמאות אינן אמתיות שכן אני מחויבת לשמור על דיסקרטיות וכבוד המטופלים שלי".

ליאת מסבירה כי יכול להיות מקרה של סרבנות בית ספר, בו יגיעו אליה הורים לילדה בכיתה א' לדוגמה, ויתלוננו כי היא מפגינה לאחרונה קושי ללכת לביה"ס, מרבה להתפרץ, ודורשת שייקחו אותה הביתה מבית הספר. 

"חשוב להבין מה המקור להתפרצות סרבנות בית הספר. במקרה כזה אני עלולה לגלות למשל שלילדה הזו היו קשיי פרידה כבר בגיל הגן והיא סובלת מפחד נטישה. הקושי לא טופל כראוי והפך במשך הזמן לפחד מאיים מאוד. ההחמרה עלולה להתבטא בהתפרצויות הולכות וגוברות אשר תחילה יופיעו רק בזמן אמת בשעת הפרידה בשער ביה"ס ובהמשך הן ילכו ויתפשטו, עד שיצבעו גם את הבוקר וגם את הערב הקודם בריבים קשים והתפרצויות רגשיות".

אין ספק כי אכן מדובר בחרדת נטישה שעליה לעתים מתווסף קושי כמו מעבר דירה, הולדת אח חדש במשפחה, גירושין בין הורים ועוד ולכן היא תפנה את המאמצים שלה כדי לסייע לילדה לשני מוקדים: הראשון, מתן מענה למקור המצוקה שהינו חרדת הנטישה והתגברות על הקושי הנוסף למשל תחושת הקנאה והדחיה לאחר הולדת האחות. התהליך יכלול עבודה על שינוי הקשר מקשר סימביוטי לקשר המאפשר מרחק ומרחב פעולה בטוח, הגדרת שעות איכות של הילדה לבד עם הוריה, הדגשת ה"רווחים" הנגזרים מעצם היותה "האחות גדולה" וכדו.

המוקד השני יהיה עבודה על חרדת הפרידה  ויכלול בניית תהליך עבודה הדרגתי, ובתוכו למשל הבניית טקס פרידה ברור בשער ביה"ס, חיזוק הקשר מול המחנכת באופן שיאפשר לה להוות כתובת בטוחה למצוקותיה, קיצור ראשוני של יום הלימודים ועוד".

דוגמה נוספת נותנת ליאת למקרה של סרבנות בית ספר על רקע חרדות, שזה אגב לדבריה נפוץ מאוד. ליאת: "אני אנסה להבין כמה זמן כבר הוא סובל מחרדות, מתי ועל רקע מה זה החל, האם עבר טיפולים קודמים ועוד. בסופו של התהליך אני אחליט כדי הכי נכון הוא לבנות עבורו תוכנית של "חזרה לבית הספר". היא תכלול את גיוס המוטיבציה שלו והתמקדות ביתרונות שהוא יכול להפיק מבית הספר לעומת ההפסד שיספוג ויחוש אם יישאר בבית.

כמו כן אעניק לו כלים פרקטיים כדי שיוכל להתמודד עם סיטואציות ומחשבות המעוררות אצלו חרדה כדי שיוכל להתגבר עליהן. טיפול כזה יש לומר, מחייב גם מעורבות של צוות בית הספר ושיתוף פעולה של הדמויות הנמצאות אתו בקשר וכמובן המשפחה".

כיצד צריכים לנהוג הורים לילדים סרבני בית ספר?
"להורים יש תפקיד חשוב ופעיל בהתמודדות עם סרבנות ביה"ס. תפקידם בראש ובראשונה הינו להעלות למודעות את קיומה של מצוקה ולפתוח מול הילד ערוץ תקשורת המאפשר לדבר על הקושי עצמו ללא בריחה להתנהגויות נמנעות (כמו תלונות על כאבים) או התנהגויות מתנגדות (כגון התפרצויות זעם).

לאחר שיתאפשר שיח ישיר על הנושא, על ההורים להפוך שותפים פעילים במאבק של הילד בהתגברות על החרדה. תהליך זה יכול להתאפשר באמצעות הפגנת אמפתיה למצוקה מחד, לצד אמונה בכוחותיו של הילד, וחשיבה משותפת על תיווך ופתרונות שיסייעו לו לחזור לביה"ס מאידך. 

הערנות וההכרה בקיומה של בעיה הינה חשובה מאוד, מכיוון שהזמן הוא גורם קריטי בטיפול והתגברות על החרדה. ככל שחולף זמן ארוך יותר של הימנעות מביה"ס, כך גוברת החרדה, ויהיה קשה יותר להחזיר את הילד למסגרת.

מכיוון שתהליך ההתדרדרות נוצר לעיתים קרובות (אם כי לא בהכרח) באופן הדרגתי על ההורים להיות מודעים וערניים להתחלת הופעת דפוסים שליליים כגון: שינויי מצב רוח, התחמקות משיעורים, תלונות חוזרות ונשנות על מיחושים פיזיים, והתנגדות הולכת וגדלה לקום בבוקר ולהגיע לביה"ס, ולא לשתף פעולה עם הדברים, אלא לפעול מהר ככל הניתן בכדי לברר את מקור הבעיה.

במידה וקיימים סימנים אלו, אני ממליצה לפנות אל הילד באופן ישיר, לשקף לו את המצב ולנסות לברר עימו את הסיבות להתנגדותו ללכת לביה"ס. מכיוון שההתנגדות לבית הספר מעוררת פעמים רבות מתח בין הילד להוריו, ועשויה לגרום לילד להתבצר בעמדה מתגוננת או תוקפנית, חשוב לשים לב כי התקשורת מול הילד לא תתנהל ממקום שייתפס כביקורתי או מאשים אלא ממקום של שותפות הורית וניסיון להבין ולסייע.

על ההורים להבהיר לילד כי הם שותפים מלאים להתמודדותו, ולעודדו להביע בצורה אותנטית את תחושותיו. מטרת השיח הינה להבין יחד עם הילד את המצוקה שחש, ולנסות למצוא פתרונות מסייעים במשותף. ניתן להציע לשתף את המורה בתחושות אלה, ולחשוב יחדיו על עזרים ומענים מותאמים. 

כדאי שוב להדגיש שמכיוון שלמשך הזמן בו הילד נעדר מביה"ס ישנה השפעה ישירה על מידת המסוגלות שלו לחזור לביה"ס, חשוב לפעול מהר, ולעשות ככל שניתן בכדי לגרום לילד לחזור לביה"ס מהר ככל האפשר. במידה וההורים חווים קושי לגייס את הילד לחזור לביה"ס, מוטב לפנות להתייעצות עם גורמים מקצועיים בשלב מוקדם, ולא לאפשר תקופה ארוכה של המנעות מביה"ס אשר תקשה על הילד לשוב למסגרת. 

מהן השיטות שנמצאו אפקטיביות לטיפול בחרדת בית ספר?
"השיטות אשר נמצאו אפקטיביות ביותר לטיפול בחרדת ביה"ס הינם שיטות הנכללות בתוך זרם ה-CBT- וכוללות רכיבים קוגניטיביים והתנהגותיים. התהליך הנדרש יכלול לרוב צורך בהעלאת המודעות לחרדה, רכישת כלים מתאימים להתמודדות איתה, וביצוע חשיפה מותאמת והדרגתית למסגרת.

מכיוון שסרבנות ביה"ס מערבת הן את הסביבה המשפחתית והן את הסביבה הבית ספרית, התהליך הטיפולי יתייחס לשלושת המוקדים ויכלול עבודה עם הילד עצמו, עבודה עם ההורים, ועבודה עם המסגרת הבית ספרית. עבודה רק עם קודקוד אחד במשולש, עלולה לפספס את הגורמים הקריטיים לצורך יצירת שינוי בחוויה מול ביה"ס.

העיקרון המנחה את התהליך הטיפולי הינו חזרה מהירה ככל האפשר למסגרת הלימודית שכן ככל שמשך ההימנעות ארוך יותר, כך יקשה יותר על הילד  לחזור למסגרת. כלל המפתח בהתגברות על מצבי חרדה הינו ההבנה כי הימנעות מהתמודדות מול גורם החרדה, מגבירה את החרדה לטווח הארוך.

במצב של הימנעות מביה"ס, תחושת החרדה שלו מול הדרישה להגיע לביה"ס רק תלך ותתעצם, ובהמשך הוא יחווה קושי גדול יותר לחזור למסגרת. הימנעות מתמשכת שאינה מטופלת באופן מהיר מקשה מאוד על החזרה לביה"ס".

עד כמה הזמן קריטי להצלחה בטיפול בסרבנות בית ספר?
"ככל שהמצב מתמשך כך קשה יותר לשנותו, נדרשים יותר משאבים מהילד ומהמשפחה, ולצערי, במקרים מורכבים מאוד, קורה גם שהחזרה נכשלת. במקרים אלו, תיתכן פגיעה בדימוי העצמי של הילד, תחושת החוסן והיציבות הרגשית, ולפי האמור במחקרים ניתן לראות לעיתים גם השפעה עתידית מתמשכת ביחס ליכולת להציב מטרות, לשרוד מסגרות תעסוקתיות ואחרות, להתמודד עם לחצים ואתגרי חיים.   

המחשבה על מעבר ביה"ס כפתרון לחרדת ביה"ס נעוצה לרוב בתקווה של הילד והוריו כי הקשיים הם חיצוניים ואינם נובעים מעמדה רגשית או דפוסי התמודדות לקויים של הילד. עם זאת, לפרט מקרים ספציפיים בהם הקושי הוא אכן רלוונטי אך ורק למסגרת הספציפית, במרבית המקרים מעבר ביה"ס לא יהווה פתרון, שכן החרדה משקפת קשיי התמודדות אשר ילוו את הילד לכל  מסגרת אליה יעבור. למעשה, דווקא השארות במסגרת מוכרת תקל על הילד להשתלב חזרה במערכת הרבה יותר ממעבר למסגרת חדשה, בה בנוסף על ההתמודדות עם החרדה הוא יידרש גם לביצוע בהסתגלות מחודשת. 

זהירות- בריונות מובילה לסרבנות בית ספר 
ממחקרים עלה כי כ-40% מהילדים חוו בשלב כלשהו בריונות ואלימות בבית הספר. מחקרים מדעיים מצביעים על כך כי ילדים על הספקטרום חווים 63% בריונות. נתון חריג ביותר. בריונות בית ספרית עלולה להוביל לסרבנות בית ספר אם הילד חווה אלימות מילולית, עקיפה או אף אלימות פיזית. 

בריונות כוללת אלימות פיזית ומילולית וזו תתבטא בצעקות, העלבה, לעג או קללות. אלימות פיזית תתבטא בזריקת חפצים וחבלות גופניות של ממש. לעתים אפשר יהיה לראות על הילד סימני חבלות, חלק מהציוד האישי שלו ייעלם או יהיה פגום, הוא יהיה רעב, יחווה סיוטי לילה ויביע חרדה בצורות שונות. הוא עלול להתכנס בתוך עצמו, לנתק מגע עם חברים. להתחיל לגמגם, להרטיב ויחווה ריגרסייה בלימודים.

האם מערכת החינוך מכירה בתופעה של סרבנות בית ספר?
ליאת פרוכטמן, מכון חיבורים: "במסגרות חינוכיות בהן עבדתי יצא לי לפגוש כל שנה מספר תלמידים אשר חוו קושי המתבטא בסרבנות ביה"ס. מערכת החינוך הכירה את הבעיה ופעלה מולי יד ביד כדי לאפשר את השיבה לביה"ס. לשיתוף הפעולה של המערכת הייתה חשיבות קריטית להגדלת הסיכוי של החזרה לביה"ס, שכן רבים מהקשיים אותם חווה הילד נדרש מענה הדורש שינוי בסביבה הלימודית באופן שיפחית לחצים ויתאם לצרכיו בתקופה זו.

לעיתים הדבר אמור בהסכמה משותפת לקיצור יום הלימודים, יציאה משיעורים בעת הצורך, התנהלות מתאימה מולו במהלך השיעור, קיצור או וויתור על משימות או מבחנים, תיווך חברתי וכו'.

המטרה השנייה והלא פחות חשובה הינה הפיכת ביה"ס למקום בטוח בעיני הילד בו הוא ירגיש מסוגל לבטא את מצוקותיו, ולקבל מענה מתאים. זה יכול להיות מושג ע"י יצירת ברית של אמון ושיתוף מול דמויות סמכות כגון מחנכ/ת / יועץ/ת, והשגת שיתוף הפעולה של מורים ודמויות מבוגרות נוספות. במצבי סקרנות, העבודה האינטגרטיבית עם ביה"ס חשובה ביותר, וללא שיתוף הפעולה מצד ביה"ס קשה מאוד להחזיר את הילד לביה"ס".

מכון חיבורים הנו מהמכונים המובילים בארץ במתן טיפולים פסיכולוגיים ממוקדי בעיות חרדה ודיכאון בקרב ילדים ומבוגרים ואף במצבי משבר ומצוקה. כל אנשי צוות המכון הנם מטפלים.ות בעלי תואר שני ומעלה. למכון חמישה סניפים: חולון, ראשל"צ, פתח תקווה, רעננה ותל אביב.