"נוסעים ללא בקרה": יום השואה הבינלאומי שצויין השבוע הוא הזדמנות לדון במסע לפולין, אותו משרד החינוך השריש במשך עשרות שנים כתוכנית רשות לתלמידים המעוניינים ללמוד לעומק ולחזות בזוועות שהתבצעו במחנות ההשמדה והריכוז ברחבי המדינה. ההיסטוריונית של מוזיאון לוחמי הגטאות, פרופ' חנה יבלונקה, שוחחה הבוקר (חמישי) על הנושא עם יואב מינץ בתוכניתו ברדיו צפון 104.5fm, והציגה דעתה על הנושא: "כל גוף שמכבד את עצמו, צה"ל, משטרה, בנק, נתן צ'ופר לעובדיו מסע לפולין. פספוס גדול".

כשנשאלה האם לדעתה המסעות לפולין הוכיחו את עצמם ברמה החינוכית, ענתה יבלונקה: "בעיני המתבונן. זה תלוי במטרות שכל אחד מגדיר לעצמו. בתפיסת העולם שלי, לא נערך על זה שום דיון מאז שהמסעות התחילו בקצב גדול והפכו להיות חלק מתוכנית מערכת החינוך. איך לא נערך עד היום דיון רציני להשיג את המטרות ולראות האם הן הושגו? בנושא הזה רוב המטרות לא הועברו, היה פספוס גדול במסעות האלו".

היא נימקה: "כל ישראלי שמכבד את עצמו צריך להוציא את עובדיו למסע בפולין, עם מעט מאוד סימני שאלה והרבה סימני קריאה, בלי שום בקרה". היא המשיכה: "אולי זה סוג של צ׳ופר, אבל זה לא מעניין אותנו. אותנו מעניין מה יש בזה, מה משיגים בזה ולמה לא בודקים האם הושג משהו. במסע החינוכי יש קסם, הוא בא למקום שבו אנחנו נמצאים, ובודק אותו לאור מה שהתלמידים שלנו נחשפו כל השנים על השואה".

מסע לפולין (צילום: יוסי זליגר, פלאש 90)מסע לפולין (צילום: יוסי זליגר, פלאש 90)

"אחד הדברים המרכזיים במסע הוא לקחת את השואה כחווייה אנושית מעצימה" הוסיפה ההיסטוריונית. "בכל מקום שאתה עושה מסע חלופי כאן בארץ, אתה רואה את תקיעת ידיהם ורגליהם של שורדי השואה. אתה לא רואה אותם במסכנות, אתה רואה אותם בעוצמה הגדולה שהם השקיעו בעיצוב המקום הזה". היא טענה כי "הם הולכים ומתמעטים, אך בכל מקום שאתה הולך לאורכה ורוחבה של הארץ אתה תמצא את חותמם - בספרות, בבנייה, במושבים, בקיבוצים, במפעלי התעשייה, בצבא, בכל אשר אתה פונה".

לסיום טענה כי "כל הדיון בשורדי השואה וחותמם בישראל, התחיל רק לפני 25 שנים בכלל. עד אז הם נחשבו עולים חדשים, והם נטמעו בארץ. אף אחד לא חשב שיש סיפור מאחורי האנשים האלה. פתאום צצו הסיפורים, פתאום צצו המחקרים, ומוזיאון השואה בבית לוחמי הגטאות הוקם ראשון מיוזמה מלמטה של שורדי שואה חסרי כל".