מהדו"ח עולה כי מערכת החינוך הממשלתית כוללת כ-137,000 עובדי הוראה - גננות, מורים ומנהלים. השכר החודשי הממוצע למשרה מלאה הוא 13,971 שקלים, והשכר החודשי הממוצע לעובד הוראה עומד על 12,423 שקלים. עלות השכר של כלל עובדי ההוראה בחינוך הרשמי עמדה בשנת תשפ"א על כ-27 מיליארד שקלים, שהם 6.3% מתקציב מדינת ישראל.
פערי השכר: על פי הדו"ח עובדי הוראה צעירים מרוויחים כ-29% משכרם של עובדי הוראה ותיקים. פער משמעותי זה נובע משתי סיבות: הראשונה היא פערי שכר הבסיס שהם מהגבוהים בעולם, והשנייה היא שיעורי המשרה הנמוכים שמאפיינים משרה ממוצעת של מורה מתחיל. צירוף זה מביא לכך שהשכר לעובד בשנים הראשונות הוא נמוך מאוד ביחס למשק. בשנים האחרונות, פערי השכר במערכת החינוך הצטמצמו מעט, בהתאם למדיניות אגף השכר ובשיתוף ארגוני המורים. פערי השכר באים לידי ביטוי גם בתוספת השכר בגין מילוי תפקיד נוסף כגון רכזת שכבה או מחנכת, הוותיקים מביניהם מקבלים גמול הגדול עד פי 2.68 מבעלי תפקידים זהים בתחילת דרכם.
עזיבת מורים: בדו"ח מובאים לראשונה נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנוגע להפסקות עבודה של מורים בשנים תש"פ-תשפ"א. הנתונים מצביעים על גידול דרמטי בהפסקות העבודה (60%) בוותקים 5-2 לאורך שלוש השנים האחרונות. עם זאת, בממוצע, תופעת הפסקות העבודה של מורים היא יציבה לאורך העשור האחרון. נתון זה מחזק באופן משמעותי את הצורך בהשקעה במורים המתחילים.
מהדו"ח עולה כי התלמידים בישראל לומדים יותר ימים מכל המדינות באיחוד האירופי. על אף מספר ימי הלימודים הרב יחסית, פערי החופשות בין התלמידים לשאר המשק עומדים על 75 ימים, המהווים 30% מימי העבודה בשנה.
נתון נוסף שעולה מהדו"ח מתייחס לפערים המגדריים במערכת החינוך, ועל פיו הם מהנמוכים ביחס לכלל המשק ועומדים על 4%. כמו כן, הם מצטמצמים בהדרגה ובהתמדה. יחד עם זאת הפער המגדרי בא לידי ביטוי באיוש תפקידים בכירים: גברים מהווים פחות מ-15% מעובדי ההוראה, אך יותר מ-30% מהמנהלים.
התרעות פיקוד העורף