פיני שניר הוא דור שלישי לניצולי שואה, שגדל בבית שבו השואה דוברה וסופרה. הוא הרגיש כי בני הנוער פחות מחוברים לזיכרון השואה ומשמעויותיה כיון שהם צורכים היום את המידע שלהם ברשתות החברתיות, וכי בכדי להגביר את נוכחות זיכרון השואה בקרב בני הנוער צריך לפנות אליהם בפלטפורמות האלה.

פיני הקים עם צוות מתנדבים את זיכרון מתחדש - ארגון התנדבותי היוצר הזדמנות לבני נוער להכין ולשתף ברשתות החברתיות תוכני וידיאו בנושא השואה. הנערים יוצרים סרטון וידיאו קצר באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלהם, המבוסס על עדות קיימת, ובו הם מציגים את החיבור האישי והשפעת העדות עליהם ומפיצים את הסרטונים ברשתות החברתיות.

הפעילות מתבצעת בשיתוף בתי ספר תיכונים, והשנה הפרויקט התבצע בשיתוף עם רשת אמית בשבעה בתי ספר של הרשת והקיף 120 תלמידים. בשנה הבאה מתכוננת הכפלה של היקף הפעילות בארץ וגם בקרב שתי קהילות יהודיות בחו"ל.

תלמידים בפעילות (צילום: באדיבות עמותת זיכרון מתחדש)
תלמידים בפעילות (צילום: באדיבות עמותת זיכרון מתחדש)

פיני מספר: "אנחנו מאמינים כי את סיפור השואה יש לספר לא רק באמצעות מחקר היסטורי רחב, אלא גם באמצעות סיפורים אישיים ופרטיים המראים את המאבקים, הדילמות והקשיים שעברו על היהודים בערים, ביערות, במחנות ובגטאות במהלך מלחמת העולם השנייה. זיכרון השואה יקר מאוד ללבי מהבית, ואני מאמין כי בדרך שיזמנו אנחנו מביאים ליצירת תרבות זיכרון אקטיבית, מותאמת ובעלת חיות ומסר אפקטיבי".

עומר פיינשטיין, תלמיד שהשתתף בפרויקט, מספר: "כשהתחלנו לעבוד על הפרויקט היה לי ברור שאעלה את סיפורה המרגש של פאולה פיינשטיין, סבתא רבתא שלי. היא נפטרה לפני שבע שנים והייתי מאוד קרוב אליה, פחות דיברה על השואה עד שלקראת סוף חייה חשפה את סיפורה בעדות מרגשת של שעתיים בערב משפחתי. רק היא ואחותה שרדו".

"מיד התחלנו לחקור לעומק את הסיפור שלה, שהכרתי כמובן קודם. העבודה על הסרטון גרמה לי לחקור מחדש בצורה הרבה יותר מעמיקה את זיכרון השואה ואת סיפורה שמעצב את כל משפחתי עד היום".

יהלי ברקוביץ', שהשתתפה בפרויקט, מוסיפה: "אני חושבת שיצירת הסרטונים חשובה מאוד על מנת להנגיש לדור הצעיר את העדויות הקשות והאירועים הקשים שעברו יהודים בשואה. אותי אישית השואה פוגשת לאחר שגיליתי שסבי הוא ניצול שואה וכל משפחתה של סבתי נספתה בשואה. סבי לא ממש מדבר על השואה ועל הדברים שעבר, אבל את הצילומים של הסרטון צילמנו בביתם של סבי וסבתי, וכך הצלחנו במעט לסגור מעגל".

התוכנית נמשכת שישה חודשים וכוללת הרצאות והדרכות של העמותה לצד תרגול ויישום התכנים הנלמדים בסיוע המורה בכיתה. לפעילות כמה שלבים עיקריים - לימוד היסטורי של האירועים ובחירות עדות לצד הדרכות מקצועיות על בניית סיפור, תסריט, צילום ועריכה, ובשלב השני יצירת הסרטון בליווי במאי ומפיקה והפצתו.