תיעודי האלימות המזעזעים ברשת: מקור לסכנה או הצלת חיים?

ואם האתגר להתמודד עם האלימות הזו במרחב החינוכי נראה קשה אז כש"טרנד" כזה גולש לרשת הוא הופך על גבול הבלתי אפשרי לכימות או טיפול והנזק לכמעט בלתי הפיך. כי אם זה לא באינטרנט זה לא קיים? כנראה ככה זה במציאות שבה הכל צריך להיות מתועד, גם זוועות כמו לינצ'ים עם שוקרים. האינטרנט מזמן הפך להיות מקום מסכן חיים, אבל יש הטוענים שדווקא הוויראליות, הדינמיות והכוח שבו יכולים לעשות את הפעולה ההפוכה - לשנות או אפילו להציל חיים.

בשיחה שניהלנו עם שלוש דמויות בתחום כלכלת המשפיענים - אודיה גרוס, צח סימון ועידן רובינשטיין - מסכימים כולם בפה אחד שיש פוטנציאל אדיר ברשת החברתית, לעתים לא ממומש, להפוך דווקא למקום בטוח וטוב עבור בני נוער, ילדים, הורים ובעצם כל אחד מאיתנו. כי בריונות ואלימות לא נגמרות כשאנחנו מסיימים י"ב ואולי זו גם הסיבה שאנחנו עדים למקרים כל כך קשים.

סימון הפך להורה בפעם הראשונה לפני כארבע שנים וחצי. הוא החליט לקחת חופשת לידה כשנבהל (לגיטימי) מכובד האחריות ומקשת הרגשות שנעים בין שמחה לדכדוך והחליט לכתוב על זה. מה שהתחיל כפוסט אחד בפרופיל הפייסבוק שלו צמח לאימפריה של אבהות חשופה עם מאות אלפי עוקבים בפלטפורמות הסושיאל השונות.

אבל ההתחלה לא הייתה פשוטה. "אני עצמי חוויתי אלימות או בריונות מאבות שפשוט לא ידעו להכיל מישהו אחר שמתבטא ככה על אבהות ורגשות". "טוקבקים, הוא אומר, הם כלי אכזר, ואם אנחנו מרשים לעצמנו לכתוב דברים אלימים, אז איך הילדים שלנו לא יהיו אלימים בבית הספר, באינסטגרם או בסרטון בטיקטוק?".

בהמשך הוא נזכר בטרנד חדש ברשת שהפך לוויראלי לאחרונה. "כשיש הורים עם אלפי עוקבים ויותר שלוקחים חלק באתגר הביצה שבו מבשלים עם הילד/ה ובאמצע הוא/היא שובר ביצה על הראש של הילד/ה כאילו זה מצחיק אנחנו לא יכולים לצפות מהילדים שלנו להתנהגות שונה".

הסרטון עליו גרוס מדברת הוא סרטון שגרף מעל ל-650k צפיות בכל הרשתות, בו היא משתפת בפתק שהבת שלה קיבלה מתלמידה בכיתה. המסר שלה, אומרת גרוס, הוא להסביר! לא להרים לה, אלא לחנך אותה. לא הילדה שהייתה אלימה היא במקום של עוצמה וחוזקה, אלא הבת שלה שהייתה חזקה מספיק לא להתנהג באלימות. אלימות לא שווה ביטחון עצמי אלא מעידה על קושי וחוסר מענה לצרכים כלשהם. הסרטון לא רק גרף תגובות חמות אלא גם כאלו שלא בהכרח התחברו לגישה או לעצם החשיפה. בין הטוענים, היו כאלו שכתבו שככה גרוס לא תורמת הרבה, ומחנכת את הילדה שלה להתעלם ולא לעזור למי שזקוק לכך.

"זאת בדיוק המטרה", אומרת גרוס, "לייצר שיח. כשמקרה כזה משודר בחדשות אין דרך לנהל שיח, להרגיש שמקשיבים לך אם אתה בעמדה אחרת. זה עובר לרשת ושם זה הופך להיות הרבה פעמים מאוד אלים. אבל דווקא לנו יש את היכולת לקחת את הכוח הזה של הרשת יחד עם הגישה הישירה שלנו לעוקבים ולייצר במה בטוחה לשיח. אני לא התביישתי והגבתי לאותם עוקבים וזה מאוד בריא גם להסכים לא להסכים, אין שום בעיה עם זה".

ועדיין, גרוס אומרת ש-98% מהתגובות שלה היו שוות כל רגע של תגובה לא נעימה או של התחושה המוזרה בגוף כשנחשפים בפני קהל של מאות אלפי אנשים עם סיפור אישי כל כך - כמו הילד שלך שחווה בריונות. בין התגובות היו גם כאלה שממש יכולות לגרום לכם להידבק באופטימיות של גרוס, כמו "אני ילדה שעוברת בימים אלה חרם בבית הספר ומה שאמרת לבת שלך חיזק אותי ואני עכשיו יודעת איך להתמודד".

לסיכום היא אומרת: "זאת שליחות והאחריות שלי כשאני פותחת מצלמה היא להצליח לייצר תוכן שיזדהו איתו או שיעורר שיח כן ואמיתי. גם אנחנו כמבוגרים, חווים ומתמודדים עם אלימות על כל סוגיה ביומיום שלנו, ולכן חשוב לעודד את השיח נגד אלימות כבר מגיל צעיר ובכל פלטפורמה או דרך אפשרית".

לדברים של גרוס מצטרף סימון ומוסיף, "אסור לנו לשכוח את התפקיד ההורי שלנו גם כיוצרי תוכן". הוא מדגיש שהכוח הזה להשפיע על דעת הקהל הוא אחריות גדולה וחובה על כל מי שיוצר תוכן להיות מאוד זהיר כשהוא מעלה משהו לרשת. "זה בכלל לא משנה מה כמות העוקבים שלך. יש לכולנו יכולת לשנות את מה שאנחנו רואים וצורכים באינטרנט. אחד המקרים שהכי נגעו בי הוא מקרה שבו אמא לילדה עם אלרגיה חמורה לבוטנים פנתה אלי (הבן שלי אגב בעצמו אלרגי). היא שיתפה אותי בסרטון ששלחה לכל ערוצי התקשורת ועליו לא קיבלה שום תגובה. כשאני העלתי אותו זה חולל שינוי לא רק בתפיסת העוקבים שלי, אלא בחיים של הבת שלה. באחת ההופעות הילדים בקיץ זיהו אותן והכריזו לא לפתוח חטיפי בוטנים. זה נותן לי את הכוח והרצון להמשיך גם אם אני מדי פעם חוטף תגובה בריונית ואלימות ברשת".

אז איך עושים את זה ואיך אפשר לסכם בטיפ אחד? "אנושיות, אותנטיות, כנות. בסדר הזה בדיוק. החשיפה והמכירות יגיעו ואיתן גם הביקוש לקמפיינים מצד המותגים".

"משמח אותי לראות לא מעט משפיענים מגיבים למקרי האלימות האחרונים ונוקטים עמדה, זאת מגמה מאוד חשובה ואני מצפה מהם להיות יותר עקביים בנושא. כשאני אומר עקביים אני מתכוון ביום יום שלנו ולא רק כשאנחנו נחשפים למקרה כזה או אחר. תיזמו, תקחו נושא שקרוב לליבכם ותציפו אותו, תסחפו אחריכם וככה גם תייצרו הזדהות", אמר רובינשטיין.

לדבריו, "הזדהות מייצרת נאמנות צרכנית וכבר עכשיו רואים מותגים מתחברים לגל ה'אימפקט'. זה לא חלומות בהקיץ. מותגים מובילים מבינים שחשוב לייצר תוכן אמיתי, אותנטי ועם משמעות והרבה פעמים זה אומר לעבוד עם משפיען שיש לו אמרה, שמייצר 'אימפקט' ובסופו של דבר, לא רק עשייה טובה יוצאת מזה אלא גם ערך כלכלי לטווח הארוך".