ב"עמל טבריה" זיהו את הפוטנציאל שבה כבר בשלבים הראשונים, כשטיפלה בדיירים מתוך מסירות יוצאת דופן. הם ראו את הנתינה, את הקשר העמוק עם המטופלים, וידעו שהיא נועדה לגדולות. "אני מכירה את הנא כבר 12 שנה, עוד כשהייתה מטפלת", מספרת מיכל כהן, מנהלת התרבות והמתנדבים. "תמיד הייתה קשובה לדיירים. ראיתי בה מעבר – היא ידעה לגשת אליהם, היא הבינה אותם. היה לה חוש סיעודי."
הנא רואה בדיירים ובמטופלים מקור לחוכמת חיים, ומאמינה שכל אדם זקוק לנתינה ולאהבה. "את מלאך בלבן", אמר לה פעם אחד הדיירים — משפט שנחרט בלבה לעד. "אני שומעת משפטים כאלה בתדירות גבוהה, וזה תמיד מרגש אותי", היא מספרת.
כהתגלמות האחות המסורה, הנא מתרגשת מההצלחות הקטנות של הדיירים ומכל שיפור במצבם הרפואי. כשנשאלה מה תעשה ביום האחים והאחיות שמצוין, השיבה: "אני בלימודים – לומדת להיות אחות מומחית קלינית בגריאטריה".
הנא לא מפסיקה להשתפר ולהתפתח — הכול מתוך תחושת שליחות עמוקה. "הזִקנה עלולה להיות קשה, אפילו מכוערת לפעמים", היא אומרת. "אבל אפשר להפוך אותה לטובה. אני מסתכלת על כל מטופל כאילו הוא אחד מההורים שלי. אני בת זקונים, והחיבור שלי לתחום נובע מהערכה עמוקה להוריי. זו לא רק פרנסה עבורי — זו שליחות חיים."
התרעות פיקוד העורף