“זכור לי כשישבנו בכירים לשעבר במערכת הביטחון בקריה ושמענו מאלוף פיקוד דרום את התחקיר שלו על האירועים של השבעה באוקטובר”, מספר אביבי. “הלקח המרכזי בו היה שלא פעלנו על פי תורת ההגנה. מה בעצם תורת ההגנה אומרת? כשמגינים יש חובה לשמור על מרחב אבטחה משמעותי שהוא מעבר לאיזורים שעליהם אתה מגן – כשבמקרה הזה זה הישובים שלנו והבסיסים העורפיים שלנו – צריך שיהיה מרחב אבטחה משמעותי, ששם נלחמים עם האויב ולא פוגש אותו על הליבה של המרחב.
מרחב האבטחה הזה בעזה הלך ונשחק מכמה מאות מטרים לאפס מטרים – עד שלא היה כזה בכלל. כשמסתכלים על זה בהסתכלות בסיסית, צה״ל מטבע הדברים אומר: לא היה מרחב אבטחה בשבעה באוקטובר, אני עכשיו צריך מרחב כזה עם קילומטר וחצי, ולשבת שם חזק – תוך כדי להעביר את ההגנה לפני הישובים ולמנוע התקרבות קרקעית לישובים.
זה חשיבה צבאית נטו, על מול מציאות מדינית שהייתה נכונה בשישה באוקטובר. השאלה הגדולה היא איך זה מתכתב עם חזונות מדיניים – מה מדינת ישראל רוצה בטווח הארוך בעזה".
אביבי מתייחס גם לאחת האפשרויות שצה”ל מציג כעת לדרג המדיני – אפשרות של קו הגנה סטטי תוך ניהול מערכה מתמשכת: “אחת מהתוכניות שצה”ל מציע לדרג המדיני היא תוכנית שאומרת: בואו לא נשתלט על האוכלוסייה העזתית, או נכתר אותם מכל הכיוונים, או לייצר קו הגנה שעל הקו הזה נעמוד עכשיו כמה שנים קדימה – תוך מלחמת התשה. אם זאת התוכנית – כל מה שנאמר פה על 800 מטר לא רלוונטי".
לדבריו, כל עוד לא יתקיים מפגש של ממש בין החזון המדיני לבין תוכניות ההגנה בשטח – הקמת הפרימטר תישאר מהלך טקטי ללא תכלית אסטרטגית ברורה.
התרעות פיקוד העורף