ב-10 במאי 1971 הודיע שר החוץ אבן לשר ישראל גלילי, במכתב רשמי, שהחוברת הנ"ל הייתה בסך הכל נייר לצורכי הסברה, ש"נועד אך ורק לצורכי השעה, לסיוע בטיעונים הסברתיים בחו"ל; נייר זה כבר אינו בשימוש, ואינו נחשב כמסמך על ידי גורם כלשהו במשרד החוץ".
למיתוס השקרי של דיר יאסין נוספו אירועים מחזקים שעברו תהליך של מיתולוגיזציה על ידי פעיל וחבריו: הרג למעלה מ–60 פלסטינים בכפר קיבייה באוקטובר 1953 על ידי לוחמי יחידה 101 ופלוגת צנחנים, בפיקודו של אריאל שרון; הרג 47 פלסטינים בכפר קאסם באוקטובר 1956 על ידי יחידה של משמר הגבול הישראלי; וטבח מאות פלסטינים על ידי אנשי פלנגות נוצריות במחנות סברה ושתילה בביירות, בספטמבר 1982, כשצה"ל שלט בעיר.
המזרחן פרופ' יהושע פורת חקר איך התגבשו הפלסטינים מתוך ניסיון למנוע את הגשמת המפעל הציוני בארץ ישראל. המזרחן וחוקר האסטרטגיה, האלוף פרופ' יהושפט הרכבי ז"ל, טען שהציונות הניעה את היווצרות הפלסטיניות בתהליך ממושך, ששיאו במלחמת העצמאות של היהודים והנכבה של ערביי ארץ ישראל. פורת והרכבי לא עמדו על כך ששיאו של התהליך לא היה מאבקם של ערביי ארץ ישראל בציונות, אלא היה תוצר לוואי, בלתי מתוכנן, של מאבק השמאל הציוני בימין. בזכות אימוץ העלילה על דיר יאסין זכו ערביי ארץ ישראל באומתם, אך קיפחו את נחלותיהם, ודנו את עצמם לעשרות שנים, לפחות, של חיי מחסור במחנות פליטים. מכאן, שהתהליך הציוני, המלווה בסכסוכים בין הציונים לבין עצמם, לא איים על האומה הפלסטינית, אלא יצר אותה, והגולם קם על יוצרו.
התרעות פיקוד העורף