בעת פעילותה הקימה התנועה קבוצות כדורגל בערים ובכפרים הערביים כדי להסוות את הפעילות החתרנית שלה ולעקוף את חוקי הממשל הצבאי, שהגבילו את תנועת ערביי ישראל. פעילותה העוינת של התנועה הזאת נחשפה והיא הוצאה מחוץ לחוק בתחילת שנות ה־60.
בשנת 1968 הוא יצר קשר עם חביב קהוואג'י, ערבי נוצרי בן 38, שהיה מורה ומשורר לאומני ופעיל בארגון "אל־ארד". קהוואג'י נעצר בזמנו על ידי השב"כ באשמת ריגול, ולאחר שהשתחרר מהכלא עזב את ישראל והיגר לקפריסין. בעת פעילותו ברשת של תורכי, קהוואג'י העביר לגורמי מודיעין ערביים מידע צבאי מודיעיני שתורכי העביר לו מישראל. בקשר בין השניים שנחשף על ידי השב"כ התגלה מידע רב על הארגון שתורכי הקים בעזרת פת"ח, על אמצעי הלחימה וההוראות לפעילות שהוא קיבל מקהוואג'י ועל הקשרים שקיים תורכי עם המודיעין המצרי.
במהלך המעקבים התברר לשב"כ ב־1971 שתורכי הקים תא פעילות נוסף במגזר הבדואי בראשות סובחי נערני, בדואי ישראלי שהיה אסיר ביטחוני בכלא הישראלי. במהלך מאסרו יצר סובחי קשרים עם עבריינים פליליים מהמגזר הערבי שהיו מוכנים לסייע לו בפעילות חבלנית.
כשהמעקבים של השב"כ אחר הרשת הפכו צמודים יותר, התברר להם שאנשי הרשת יוצאים לאימונים בנשק ובחבלה בסוריה. היקף הארגון באותם ימים הגיע ל־117 איש, 27 מתוכם אנשי שטח שהתאמנו בהפעלת נשק ומטענים ובאיסוף מודיעין צבאי.
בשב"כ הופתעו לגלות שלרשת הערבית הלאומנית הזאת הצטרפו גם יהודים, בראשם אודי אדיב, שהיה מוכר לשב"כ כחבר בארגון "חזית אדומה", אחד הפלגים הקיצוניים של ארגון "מצפן" של השמאל הקיצוני. בנוסף לאדיב, אז בן 25, חבר קיבוץ גן שמואל וסטודנט באוניברסיטת חיפה, הצטרפו לרשת החבלה המסועפת הזאת יהודים נוספים, גם הם חברי "מצפן": דן ורד, דויד קופר ויחזקאל כהן. בעקבות כך, בשב"כ הוחלט להפוך את המעקב והחקירה הסמויה לגלויה, והחלו להתבצע מעצרים של חברי הרשת.
בשנת 1972 נעצרו ונחקרו 60 מאנשי הרשת. בעקבות המעצרים התבררו לשב"כ פרטים נוספים, למשל שתורכי יזם את ההתארגנות של הרשת מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ובכנסים של "מצפן" הוא הכיר את אדיב, גייס אותו ומינה אותו לאחראי על הפלג היהודי בארגון. כמו כן, התברר שאדיב, שלחם במלחמת ששת הימים, נסע בשליחות הארגון פעמיים לדמשק, התאמן שם בחבלה לביצוע פיגועים בישראל, ובפגישותיו עם קציני המודיעין הסורי מסר להם את כל מה שידע על צה"ל ועל מפעלים צבאיים ואזרחיים חיוניים.
בקיבוצו של אדיב, גן שמואל, סיפרו שמי שגרם לתפיסתו היה בן קיבוצו שמעון אילן, אחיו של אורי אילן הי"ד שהתאבד בשבי הסורי, ולצד גופתו נמצא הפתק "לא בגדתי, התאבדתי". עוד התגלה באותן חקירות של השב"כ שאנשי "מצפן", רמי ליבנה ומלי לרמן, קיימו מגעים חשאיים עם בכירים בפת"ח, מה שהוגדר כקיום קשר עם האויב ופעילות בשירות האויב. השניים נעצרו והודו מיד במעשיהם.
במרץ 1973 הורשעו בבגידה דאוד תורכי, אודי אדיב, דן ורד, סובחי נערני ואניס קרעאווי. תורכי ואדיב נידונו ל־17 שנות מאסר, נערני וקרעאווי נידונו ל־15 שנות מאסר ודן ורד נידון לעשר שנות מאסר. היתר נידונו לתקופות מאסר שונות. רמי ליבנה ומלי לרמן, שנידונו לחמש שנות מאסר, ערערו על עונשם והוא הוקל לאחר הערעור: ליבנה נידון לארבע שנות מאסר ולרמן לשנתיים.
לרשימת הארגונים הסוררים הללו יהיה מי שיוסיף גם את המחתרת היהודית שביצעה בשנות ה־80 פעולות טרור נגד פלסטינים, בעיקר כנקמה על הטרור הפלסטיני. ב־26 ביולי 1983 ביצעה המחתרת מתקפה בירי ורימונים על המכללה האסלאמית בחברון, שבה נרצחו שלושה סטודנטים פלסטינים ועוד עשרות נפצעו, כנקמה על רצח תלמיד הישיבה אהרון גרוס בחברון. במקביל ניסתה המחתרת להתנקש בחייהם של שלושה ראשי ערים פלסטינים. בפעולה נפצעו קשה ראש עיריית שכם בסאם אלשכעה וראש עיריית רמאללה כרים חאלף, שרגליהם נכרתו בפיצוץ מכוניתם. חבלן מג"ב סולימאן חירבאווי נפצע באורח קשה מאוד.
באפריל 1984, בעת שאנשי המחתרת היהודית תכננו לפוצץ חמישה אוטובוסים פלסטיניים במזרח ירושלים, הם נתפסו על ידי השב"כ. 29 מחברי המחתרת נעצרו. 15 מהם הורשעו, ושלושה מתוכם - מנחם לבני, שאול ניר ועוזי שרבף - נידונו למאסר עולם. היתר נידונו לשבע שנות מאסר או תקופת קצרות יותר. לאחר לחצים קצב הנשיא המנוח חיים הרצוג את עונשם של אסירי העולם, והם שוחררו לאחר כשבע שנות מאסר, בסוף 1990.
התרעות פיקוד העורף