"מה שאכפת למדינה כרגע, זה הכסף", הסביר טימן. "לדברי המדינה מגיע לה כנראה המון כסף שנמצא בכספת או בחוץ לארץ, אינני יודע היכן. כמו כן חשוב למדינה שיידעו שהכסף הזה איננו חוקי וניתן כשוחד ולא כחברות, כי לא נותנים סכומים כאלה לחברים סתם. את העניין הזה ניתן לברר באמצעות העדים שיהיו על דוכן העדים במשפט כנגד שלושת הנאשמים האחרים.
"בעיקרון הכסף יכול להגיע באחת משתי הדרכים. אם הוא נמצא במקום שבו ניתן לאתר אותו והנאשמים יודו או שאחד מהם יהפוך לעד מדינה. הכסף כרגע חלוט על תנאי. מה שהמדינה תצטרך כנראה לעשות - ואני לא צריך ללמד את פרקליטות מיסוי וכלכלה - זה להגיש תביעה אזרחית נגד עזבונו של המנוח ולדרוש לבצע תיקון זמני על הכספים האלה וכך לקבל אותם חזרה, אם וכאשר יסתבר שהם כספים שנלקחו שלא כדין".
על בן אליעזר עצמו הוסיף השופט בדימוס: "הוא מת חף מפשע אבל הוא לא זכאי. הוא חף מפשע, כי לא הוכחה אשמתו, אבל הוא לא זכאי, כי הוא לא נשפט ויצא זכאי. זכאי הוא מונח משפטי שמשמעותו זוכה בדין. כמו כן הבנתי שהבן של בן אליעזר חושש לבוא להלוויה משום שהוא עלול להיחקר ואולי אפילו יותר מזה. עם זאת, עד כמה שאני יודע, הסכמי ההסגרה עם ארצות הברית אינם נוגעים לתיקים של מרמה אלא תיקים חמורים יותר כמו רצח".
בהמשך שאל גזית את טימן על פרשת השופט דורות. לדברי גזית, נציב תלונות הציבור, השופט ריבלין, קבע שהשופט דורות שגה כאשר לא גילה שהיה לו ניגוד עניינים בתיק המיסוי של שרגא בירן בו שפט, אולם נוכח לקיחת האחריות של השופט דורות, החליט השופט ריבלין לעבור לסדר היום. "לטעמי זה לא בסדר, ממש ממש לא בסדר", הגיב השופט בדימוס טימן, "השופט ריבלין הוא איש יקר וישר, אבל רחמן בן רחמן.
"זה לא יפה כי זה גורם לציבור, שגם כך שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה, לומר שמישהו אחר היה עומד לדין ונכנס לבית הסוהר. ופה הוא הודה ואפילו לא ננזף. זה לא טוב. השופט דורות צריך היה להכיר את תקנון האתיקה כשהוא ניגש לכס השיפוט והיה חייב להודיע לצדדים. השאלה היא מה תעשה עם זה הפרקליטות, האם היא תבקש פסילה בדיעבד. אם הפרקליטות תוותר, זה יישאר בצורה כזו".