בהצגה חוזר בראבא אל ילדותו בנתניה כבן לניצולי שואה. “ההורים שלי דיברו ביניהם ביידיש בבית”, הוא מספר. “בימים האחרונים מלאו לי 71, וכשהתעוררתי בבוקר אמרתי לאשתי ביידיש משפט שאבי היה אומר לי בילדות ופירושו ‘אני מת מרעב’. אשתי לא הבינה מילה וענתה בערבית: ‘שו האדה?’. ואז נזכרתי שאבא שלי, יצחק (שבהשראתו נולדה דמותו המיתולוגית של יאצק בהצגה – ד”פ), נהג ללחוש לי באוזן כבר בגיל 5 שאהיה שחקן. בגיל 6 הוא אמר לי: ‘אם אתה רוצה לגרום לי פעם נחת, תשיר ביידיש את השירים ששרתי לך בילדות’. סבא שלי, שלמה, על שמו אני קרוי, היה רב ראשי בלודז’ והוא דיבר ביידיש והתפלל בעברית. אבא שלי דיבר בעברית וחלם ביידיש. הערב הזה הוא מעין ניסיון שלי לחבר בין אבא שלי לסבי. זה צורך שלי”.
התרעות פיקוד העורף