"זה אחד מהרגשות הכי חזקים בחיי, כי היה קצר עם אמא, ידענו שהיא באזור כבוש. מהימים הראשונים במלחמה היה קשר לא יציב, זה היה מאוד קשה לקבל את המציאות הזו, שאי אפשר להגיע אליה ולעזור לה. כל פעם לחכות לשיחה ממנה, והלב דופק", אמרה.
עוד שיתפה לוין כי אמה חולצה מהעיר הכבושה מליטופול, "העיר עדיין כבושה, יש שם יריות. יש שם כל הזמן פעילות צבאית, שומעים רעשים של הפגזות. זה היה מאוד מורכב, הרבה אנשים התגייסו לעזור לנו, הדרך הייתה ארוכה. אתמול היא הייתה על הכביש יותר מ-24 שעות, היו פה מאמצים גדולים והיא נוסעת איתנו חזרה עם המשלחת".
בהמשך, סיפרה על העבודה בבית החולים במקום: "אנו על הגבול עם פולין, ועושים עבודה מאוד חשובה, דיפלומטיה עממית ונכונה כי אנו מטפלים גם מאנשים מאזורים מרוחקים רפואה וגם בתוך מחנות פליטים".
"אני בצוות רפואי שמטפל בילדים, טיפלנו בילדים עם חרדות ללא מסמכים רפואיים, אנו מנסים לעשות סדר. אנו בתור עם ישראל מנסים לחבק ולתמוך בהם, זה כל כך מרגש להיות ילד מחייך", סיכמה.
התרעות פיקוד העורף