הרבה נאמר ונכתב על הסתגלות ומעבר לכיתה א' וגם על הכניסה הראשונה לגן, אבל בעיניי ובתור אמא לארבעה ילדים שמתחילים מסגרות חדשות לגמרי השנה, ההתאקלמות האמיתית היא בכלל בשדה החברתי. המקום בו ילד מרגיש שייך, אהוב, בטוח ומקובל בחברה, הוא המקום בו הורה יכול לישון בשקט ולדעת שהילד שלו יצלח את האתגרים שצפויים לו מבחינה דידקטית ורגשית וזאת תוכל להתקיים כשתהיה פניות מצד הילד ולאחר שיצר רשת חברתית (מצומצמת או רחבה) תיתן לו מענה לתחושת השייכות הכה קריטית בגיל הצעיר וכזו שרק הולכת וגוברת עם הכניסה לגיל ההתבגרות.
אז איך אפשר לעזור לילדים שלנו להתאקלם חברתית? אנחנו הרי לא שם בזמן אמת בשעות של המסגרות ולא רואים "מי נגד מי" וזה עלול אפילו להלחיץ יותר את ההורה מאשר את הילד במחשבות וחרדות כמו "מה אם אף אחד לא ירצה לשתף אותו?" "מה היא תעשה לבד בהפסקה?.." "מי יישב לידו בשולחן?" ועוד תהיות נורמטיביות שכל הורה היה רוצה לדעת. אז נכון, אין לנו שליטה על מה קורה ברגע שאנחנו הולכים והם נשארים המון שעות בלעדינו מאחורי דלת סגורה, אבל בהחלט שיש לנו מידה גדולה של השפעה ואחריות, כזו שתחזיר לנו את התושיה במה שקורה בחיים החברתיים של הילדים שלנו ותהווה חלק פעיל ומעורב בצורה בריאה בשדה החברתי.
לסיכום, חברויות חדשות מאוד לילדים שלכם כדי להתפתח תקין ולהרגיש בטוחים ושייכים במסגרת בה הם נמצאים, אל תקלו בזה ראש והשקיעו בפעילויות חברתיות גם מחוץ לשעות הלימודים כמו חוגים, תנועות נוער ופעילויות פרטיות אחרות, כך שכם אם בכיתה אין מספיק חברים שמצאו חן בעיני הילד שלכם, הוא יוכל להתחבר גם לאחרים בשכבת הגיל שלו דרך המסגרות הנוספות שציינתי.
שתהיה לכולנו שנה מוצלחת, התאקלמות נעימה ושגרה טובה ושקטה.
התרעות פיקוד העורף