השבעה באוקטובר היה יום קשה וגורלי עבור העיר אופקים. במשך כמה ימים תושבי העיר התבצרו בבתים ועשרות מהם נרצחו. מטח הרקטות הכבד ומתקפת המחבלים שפשטו על העיר כחלק ממתקפת הפתע על ישראל גרמו לתחושת פחד ואימה בקרב התושבים. המדינה החליטה לא לפנות את העיר מאחר שהיא רחוקה מעל לשבעה ק"מ מגבול רצועת עזה.
דהאן מספרת על ייחודיות החיבור ועל ההשפעה הניכרת שלו בשטח: "כל מנהל קיבל מענה בדיוק לפי הצורך שלו. 'חותם' עזרו לנו במשאבים, בימי גיבוש, תרמו מחשבים למורים ותלמידים, פשוט נעמדו על הרגליים האחוריות והיו שם עבורנו. מנהלים בעיר המשיכו את הקשר עם מנהלי חותם עד היום, ממש קשר של משפחה. התלמידים בעיר הרגישו את כל האדוות של הפעולות הללו, כי הם קיבלו צוותי הוראה יותר רגועים, שמחים ויותר יודעים איך להתמודד עם אתגרים".
הפעילות המשותפת הביאה לעלייה בתחושת הביטחון של התלמידים ולחזרתה של מערכת החינוך באופקים ראשונה לפני שאר מערכות החינוך בארץ. דהאן הוסיפה: "באופן אישי אני יכולה להגיד שצלח, רכזת חותם בעיר, עזרה לי להקים בית ספר בזמן מלחמה. היא עשתה כל כך הרבה עבורי והיא מלווה אותי עד היום באופן אישי כמנהלת מתחילה, אני מתייעצת איתה המון והיא שם עבורי לכל דבר. 'חותם' עשו כל מה שביכולתם ולדעתי הוכיחו את עצמם הכי הרבה במזמן המלחמה. היה לי ולמנהלים של אופקים מישהו להישען עליו״.
התרעות פיקוד העורף