לעיר בפריפרייה יש את המורכבויות שלהן. למשל, צורך במקומות תעסוקה, שהוא עניין מאתגר במרבית ערי הפריפריה. עם זאת, אלמיתו מרגישה שתמיד מקיימים מאמצים לא לזנוח היבטים חשובים בחיי הפרט והקהילה - חינוך, תרבות, תעסוקה.
ואז הגיע השביעי באוקטובר. יום שלא פסח על אף אחד מאזרחי מדינת ישראל, אבל הורגש בעצימות גבוהה בפריפרייה הדרומית. לדברי אלמיתו "השביעי באוקטובר שבר את כל הכללים". היא מתארת כיצד השבת השחורה משפיעה על חייהם של תושבי אשקלון עד היום. למרות התחושה בעורף שיש חזרה מסוימת לשגרה, תושבי אשקלון ממשיכים לשמוע יום-יום את קולות המלחמה, עסקים פתוחים לפרקי זמן מוגבלים, פעילויות פנאי עבור בני הנוער בוטלו.
כידוע, העיר אשקלון ספגה מכה קשה במלחמה והייתה מהערים המטווחות בארץ. ועדיין, יצא שאשקלון נפלה בין הכסאות. מצד אחד חיי הקהילה לא חזרו להיות כפי שהתנהלו בשישי באוקטובר. מצד שני, תוכניות השיקום שמובלות על-ידי מנהלת התקומה שהקימה הממשלה במטרה לשקם את הקיבוצים ושדרות פסחו על אשקלון והשאירו אותה פצוע ומדממת עד היום. למעלה מחצי שנה מאותה שבת שחורה.
"המקלטים בעיר אינם תקינים ולא ניתנו תקציבים לתקנם, מה גם שיש אזורים שלמים שאין בהם כלל מרחבים מוגנים. אנחנו לא זכאים לסלי שיקום או מענקים, אנחנו בעצם עיר בפריפרייה שמקבלת יחס של עיר מהמרכז" מספר אלמיתו. כך למשל, משרד התחבורה העניק הטבת נסיעה של חופשי חודשי חינם לתושבי העוטף ובהמשך גם מפוני הצפון זכו להטבה. אשקלון הוחרגה מההטבה.
התרעות פיקוד העורף