מתווה "אפוד אקדמי"
במהלך השירות המבצעי, האוניברסיטה ניקרה בראשה. “כל הזמן הזה חשבתי באקסטרים, מה יהיה עם הלימודים?", היא מספרת. “חשבתי בהתחלה לדחות את התואר, אבל האוניברסיטה פשוט לא נתנה לי לוותר. הצוות המקצועי התעקש וסיפק הרבה כלים שעזרו לי ולשאר הסטודנטים והסטודנטיות שבמילואים להשלים את הפערים וליישר קו. אין לי מילים לתאר כמה זה עזר".
הסטודנטית המצטיינת מדגישה את העזרה הספציפית שהאוניברסיטה מעניקה לכל סטודנט וסטודנטית במילואים, בהתאם לתנאי השירות שלהם: “למשל, יש סטודנטית שהשירות שלה במשמרות, אז היא יכולה לשלב את הלימודים בתוך זה. ויש אחת כמוני, שבדיוק עכשיו חזרתי אחרי תקופה בלבנון, ובסוף השבוע האחרון כבר נכנסתי לעזה לפרק זמן לא ידוע. אז האוניברסיטה תופרת לכל סטודנט חליפה אישית, מתווה ‘אפוד אקדמי’, וזה עוזר".
ועדיין, כהן אופטימי: “אני חושב שההתמודדות השנה תהיה לי יותר קלה מההתמודדות בשנה שעברה. אז, כדי להדביק את הקצב הייתי פותח מחשב וצופה בהקלטות מהשיעורים תוך כדי המילואים, ובין ההתרעננות הקצרה בבית ובין העבודה. האוניברסיטה דאגה לסרטונים באיכות גבוהה כך שזה ממש עזר. קיבלתי גם הרבה עזרה מחברים לקורס, כולל כאלה ששלחו לי סיכומים וגם חונכים שהיו זמינים לי בכל שעה, אפילו ב־12 בלילה, כשיצאתי מפעילות. להגיד שחזרתי ללימודים כשאני שולט בחומר? לא. זה נתן יכולת להשלים פער, אבל עם המעבר החד הזה בין לוחמה אינטנסיבית לישיבה בכיתה, לוקח לך חודש להתאפס על עצמך".
משלימים פערים בשטח
כראש מחלקת הסטודנטים בתנועת “בואו", הוא מתאר את מצבם של הסטודנטים המשרתים במילואים: “בסופו של דבר לא משנה כמה יקראו לנו למילואים, אנחנו תמיד נתייצב. הבעיה היא שהסטודנטים מרגישים שלא כל מוסדות הלימוד נותנים את היחס הראוי וההוגן".
"זה לא הגיוני, וכמוני יש מלא שהחיים שלהם נתקעו בגלל המילואים. כאן נכנס מיזם ‘היום שאחרי’ של תנועת ‘בואו’ שאני חבר בה. הרעיון הוא לספק מערך תמיכה נפשית, שכולל טיפול קבוצתי, ללא עלות, לסטודנטים מילואימניקים ולבני ובנות זוגם. מדובר פה בנפש של החבר’ה הצעירים, אנשים שיגיעו לתפקידי מפתח. זה דור שלם שצריך לדאוג לו מבחינה נפשית, והמוסדות לא תמיד מבינים את זה".
התרעות פיקוד העורף