הבוקר (ראשון) פתחו המורים בשיבושי לימודים נרחבים, כאשר הלימודים בבתי הספר יחלו רק בשעה 10:00, בשל מחאה על הפחתה של מאות שקלים בשכרם החודשי. בעוד ארגון המורים נאבק על תנאי השכר של עובדיו, הורים רבים נותרו להתמודד עם מציאות בעייתית – יום עבודה רגיל וילדים שעד שעה מאוחרת צריכים השגחה.
ברחבי תל אביב, הורים רבים הביעו תסכול, אך חלקם גם הפגינו הבנה כלפי המורים. רונית, אם לשני ילדים הלומדים בבית ספר בצפון העיר, סיפרה: "זה בלאגן, אין לי מילה אחרת. אנחנו שנינו עובדים, ובסוף התורנות נופלת על ההורים. אבל אני מבינה את המורים – אם פוגעים להם בשכר, הם צריכים להשמיע קול. סידרתי שהילדים יהיו עם סבא וסבתא הבוקר, אבל זה לא פתרון לכל פעם".
הורה נוסף, איתי, שנאלץ להישאר בבית היום, דווקא בחר להאשים את משרד האוצר: "המורים לא אשמים. אם היו מכבדים אותם, לא היינו מגיעים למצב הזה. ברור שזה פוגע בי – אני עצמאי, וזה עלול לעלות לי בכסף – אבל אי אפשר לצפות מאנשים לעבוד בלי כבוד ובלי שכר הוגן".
לעומתם, יש גם קולות אחרים. לירון, אם חד-הורית ממזרח העיר, נשמעה כעוסה: "זה פשוט לא פייר. כל פעם מחדש – הילדים בבית, ואני נאלצת לבטל פגישות. למי בדיוק הם עושים דווקא? הממשלה לא תזוז בגלל זה, רק אנחנו ניפגע. אני לא מצדיקה את המהלך הזה בכלל".
אלון קציר, אב לשני ילדים, הסכים איתה: "אין לי עם מי להשאיר את הילדים, והבוס לא ממש מבין. בסוף זו מלחמה של המורים מול האוצר, אבל מי שנופל בין הכיסאות זה אנחנו. זו לא הדרך". שירה אם לשלושה ילדים בשכונת בבלי, חיזקה את הביקורת: "די, יש גבול. גם אני רוצה שכר טוב יותר, אבל אני לא משביתה את העולם. זה פשוט גובל באנוכיות. הילדים לא מבינים למה אין בית ספר, ואני צריכה להסביר להם שזה בגלל ויכוח על משכורות. זה מעוות".
מן העבר השני, יש גם קולות מתוך המערכת שמבקשים הבנה. מירב, מורה בבית ספר בדרום העיר, אמרה: "אני אוהבת את העבודה שלי, אבל עוד להוריד לנו כסף? זה כבר בלתי נסבל. זו לא הפעם הראשונה שמזלזלים בנו, והשתיקה רק תעודד את זה להמשיך. אני מצטערת על ההורים, באמת, אבל זו הדרך היחידה שיש לנו להילחם על תנאים בסיסיים".
א' מורה לאזרחות מצפון תל אביב: “אנחנו לא רוצים להשבית – זה כואב לנו כמו שזה כואב להורים. גם לי יש ילדים, אבל אם ממשיכים לשחוק את התנאים שלנו ולחתוך בשכר בלי הסברים, מישהו חייב לשים לזה סוף. זו לא רק משכורת – זה זלזול במערכת שלמה. כמה עוד אפשר לספוג?”
דליה, מחנכת כיתה ג’ בבית ספר יסודי בדרום העיר: “אנחנו עובדים סביב השעון – בכיתה, בבית, עם ההורים, עם התלמידים. ואז פתאום מודיעים שקוצצים כמה מאות שקלים מהשכר שלי? אי אפשר להישאר אדישים. אני מבינה את ההורים, באמת, אבל אם לא נצעק – אף אחד לא יקשיב״.