הסתדרות המורים מסרבת לקיים הידברות עם מובילי מאבק המורים שאומרים: "ארגון עובדים שאינו מגן על עובדיו אינו ראוי להנהיג אותם, הגיע הזמן שנחזיר לעצמנו את הכוח". המוחים יצאו באולטימטום ליפה בן דוד – "אם עד 18:00 הערב (שלישי) לא תענה להיפגש איתנו, נחריף את הצעדים" ומאיימים: "2,100 מורים ו-50 גננות כבר הכינו מכתבי התפטרות שייכנסו לתוקף ביום אחד".
יפה בן דוד, מז"כלית הסתדרות המורים שלא חזתה את עוצמת האופוזיציה שקמה נגד הובלתה הבלעדית את ציבור עובדי ההוראה לגילאי 3-14, שותקת ציבורית מאז חתימת ההסכם השנוי במחלוקת עם האוצר בליל ראשון האחרון ומעוררת בכך זעם עוד יותר גדול בקרב המורים, גם אלה מקרבם שאינם נוקטים עיצומים. "רק צרצרים נשמעים מכיוון יפה, השליכה אותנו מתחת לגלגלים וממשיכה כאילו כלום לא קרה" אומר אחד המורים השובתים, "רק עזיבה המונית של הסתדרות המורים תבהיר לה שהשטח כבר לא איתה". אבל בהסתדרות המורים מתעקשים כי בן דוד בוחרת לפי שעה בהסברה בשטח למורים של ההסכם.
"אנחנו יודעים שמגיעים אליכם איומים אבל אנחנו כאן עבורם סופגים את מירב האש ולא נרתעים. אסור להרפות עכשיו" אומרת הילה יערי ממטה מאבק המורים לשובתים במערכת החינוך: "אנחנו עושים את הדבר הנכון, מייחלים להידברות ושיקשיבו לנו". יערי שייכת לקבוצה של מובילים בודדים המזדהים בגלוי של מאבק המורים נגד הסכם קיצוץ השכר שהסתדרות המורים והממשלה הגיעו אליו בתחילת השבוע.
מובילי המחאה אכן סופגים את מירב האש לאחר שמשרד החינוך הודיע להם על זימון לשימוע והממונה על השכר האוצר מתכוון לחייב לערוך להם בדיקה של רופא תעסוקתי, כדי לקבוע שהיעדרות המחלה שלהם אינה אמיתית ולפיכך לא חוקית. אבל בכל הנוגע לאלפי השובתים האחרים במערכת החינוך, הממשלה חסרת אונים משום שהיעדרות מחלה מגובה באישור רפואי היא מזכויות היסוד המעוגנות בחוק, והממשלה לא תוכל לזמן לשימוע ובדיקת רופא תעסוקתי אלפי מורים. הניסיון להלך אימים על מובילי המחאה המזוהים ברור ובמשרד החינוך גם לא מכחישים זאת, לרפות את ידי המוחים ולגדוע כמה שיותר מהר את השיבושים בבתי הספר היסודיים.
"אם כולנו נעמוד יחד המערכת תבין שאי אפשר בלעדינו. לא ימצאו מורים איכותיים תוך יום אחד" אומרים ראשי המחאה במסר לשובתים: "איננו נאבקים בשכר בלבד, אלא על עצם קיומו של ההסכם ההזוי שנכפה על עובדי ההוראה. לא ניתן שיפגעו לנו בשכר, בוותק, בגמולים או בזכויות שנצברו בעמל רב. לא נוותר על המגיע לנו כחוק, ולא נסכים לשום מתווה המכיל פשרות חד-צדדיות על גב עובדי ועובדות ההוראה".
עוד נמסר מראשי המחאה כי: "בניגוד לשמועות, אין שום כוונה להוסיף ימי עבודה ביולי או לוותר על זכויות עתידיות. אנו פועלים בנחישות לקידום משא ומתן פתוח, צודק ואפקטיבי מול הגורמים הרלוונטיים, במטרה להשיג את הדרישות שהצגנו במלואן". במטה מאבק המורים דורשים בין היתר ביטול מוחלט של כל הגזירות שהוטלו על המורים ובכלל זה החזר הקיצוץ העמוד משכר אפריל ומתווה לשיפור שכר המורים.
בינתיים, משרד החינוך מנסה לגדוע את המחאה בדרך נוספת על ידי הפצת נתונים המעידים על דעיכתה. מתוך כ-5,000 בתי ספר בישראל – כ-3,000 מהם בתי ספר יסודיים – נרשמה ירידה חדה במספר בתי הספר הסגורים: מ-464 ביום שני ל-234 בשלישי, ירידה של כ-50%. מוקדי הקושי המרכזיים נותרו במחוז תל אביב ובמחוז מרכז: במחוז תל אביב נפתחו בשני 74% מבתי הספר, ובשלישי כבר 83%. במחוז מרכז נפתחו בשני 77% בלבד מבתי הספר היסודיים, ובשלישי 85%. במטה המאבק טוענים שהמחאה יציבה יותר אבל ברור שהיא אינה יציבה וגם על פי הנתונים של המטה, כרבע מבתי הספר המושבתים וכמעט כל גני הילדים שלא נפתחו נמצאים בתל אביב.
אפרת יבנה הכט, מחנכת שעובדת במערכת החינוך זה 19 שנים, ונעדרה באישור רפואי זה היום השלישי, מספרת למעריב: "גמרתי לפחד. אין פה מטרה להקים ארגון חדש. מחאה שמתחילה מהשטח היא מאד כאוטית מטבעה ויש בקרבנו מי שרוצים לפרוש מהסתדרות המורים ובצדק, כי נחתמים פעם אחר פעם בשמנו הסכמים שהם לרעת המורים וזה היה הקש ששבר את גב הגמל. ההסכם האחרון עטוף במניפולציות ואנשים עם הגב לקיר יכולים או להוריד את הראש או להרים אותו. אני לא חיה כדי למרוד אבל צריך להבין שאם המגזר הציבורי כולו סופג קיצוצי שכר, אצלנו זה מורגש במיוחד כי מראש תנאי ההעסקה שלנו עלובים. אז לקחת עוד ממה שאין? כל דבר שניתן לנו נלקח ממקום אחר".
להגיע, להזיע ולקבל משכורת מתחת לממוצע
אפרת מוסיפה: "יפה בן דוד פגשה לראשונה אחרי הרבה שנים את השטח שאותו היא אמורה לייצג ולא עושה זאת. אולי אני נאיבית אבל אם היא תקשיב לרחשי השטח אולי אפשר יהיה לצאת לדרך חדשה. מי שהתחילו את המהלך הזה הן הגננות האמיצות בצורה בלתי רגילה. רק בזכותן התעוררה בן דוד והכריזה על עיצומים בכל הארץ שנבלמו אחר כך בבית הדין. זה לא התחביב שלי להלחיץ אותה, אני מעדיפה להלחיץ את התלמידים בכתה, אבל אם היא תיזכר באנשים שהיא אמורה להוביל אולי עשינו פה משהו".
אפרת מדגישה: "דווקא אני כמורה ותיקה יודעת כמה קשה להגיע, להזיע ולקבל משכורת סבירה מתחת לממוצע במשק. עבדתי יותר מעשר שנים כדי להגיע למשכורת שהייתה לי בסטימצקי בתור סטודנטית. אני גם נשואה למורה ככה שיוצא שזה שבחרנו בשליחות של המקצוע הזה אומר שבחרנו גם בעוני, אבל זאת לא אמורה להיות גזירת גורל".
"מורות צעירות נכנסות למערכת כוחנית ומסורבלת ויש להן הרבה מה להפסיד. אני שומעת רבות מהן שבני הזוג שלהן מגוייסים עכשיו למילואים והן חסרות אונים. מאד רוצות להצטרף למאבק, מאד מפחדות" מספרת אפרת, "יש לי בכתה שלושה הורים מגוייסים למילואים ואני רוצה למצוא את הזמן בתוך הדבר הזה לעדכן גם אותם, לא הפסקנו להיות אנושיים בתוך הדבר הזה".