זו אינה הפעם הראשונה של לאווי בישראל. "למדתי בבית ספר יהודי, עשיתי טיול עם בית הספר בישראל, וגם הייתי כאן עם המשפחה", היא מספרת. "רציתי להשתתף בתוכנית הזו בגלל הקשרים שאנחנו יוצרים כאן. אני אוהבת את האנרגיה בישראל. בשבילי זה מאוד מיוחד להכיר אנשים שמשרתים בצה"ל, שהולכים למילואים. אף פעם לא הייתה לי אפשרות לשוחח עם אנשים כאלה".
"תגלית אקסל" מביאה לארץ מדי שנה בחודשי הקיץ, למשך עשרה שבועות, כ־80 צעירים יהודים שנבחרים מבין אלפי מועמדים הלומדים באוניברסיטאות מובילות בעולם. הם עוברים התמחות מקצועית בחברות מובילות במשק הישראלי, בעיקר בתחומי הטכנולוגיה והכלכלה. לאווי וחבריה התחילו את התוכנית ב־9 ביוני, ולבטח לא שיערו שימצאו עצמם בתוך אירוע מלחמה היסטורי.
"רוב הזמן היינו צריכים להיות בתל אביב כי אנחנו עובדים באזור", לאווי אומרת. "ביום חמישי בשבוע שעבר יצאנו לטיול לגליל העליון, ואז בדיוק פרצה המלחמה. חזרנו לתל אביב, לארוז את הדברים שלנו, וכדי שנהיה בטוחים ורגועים הוחלט להעביר אותנו למלון בקיבוץ עין גדי".
תחושה מדהימה
עד כה, מתארת קזאם, החוויה הזכורה ביותר מבחינתה הייתה בקבלת השבת המשותפת. "לפני שהתחלנו את התפילה, עמדנו במעגל והייתה לנו דקת הודיה", היא מפרטת. "היה מדהים לשמוע את כל המשתתפים, גם הישראלים וגם אלה שהגיעו מחו"ל, מספרים על התחושות שלהם. זה היה יום אחרי תחילת התקיפה באיראן. המתח היה בהתחלה גבוה, אנשים היו לחוצים, אבל כולנו היינו כל כך אסירי תודה להיות יחד, לקבל תמיכה זה מזה, למרות שהכרנו רק כמה ימים. זה היה מאוד עוצמתי".
החוויה בנסיבות אלה אינה פשוטה לכולם. "מובן שהייתה לי קצת תחושת פחד כי אני לא רגילה לזה", מודה לאווי, "אבל הישראלים שאיתנו בתוכנית הסבירו לי מה קורה. אני מרגישה רגועה ובטוחה ביכולת של צה"ל להגן עלינו, ובאמת להגן על העולם. בסך הכל, האווירה רגועה ואנחנו מרגישים טוב. עוד לפני שפרצה המלחמה מנהלי התוכנית הסבירו לנו בדיוק איך לנהוג אם יש אזעקה. הסבירו לנו שאם ניכנס לממ"ד, הכל יהיה בסדר".
"שמעתי על המלחמה רק כשקמתי לאזעקות", מתאר סרדי־סנטוס. "הייתי אז בכפר גלעדי עם אחד הישראלים בתוכנית שמשרת בצה"ל. הוא העיר אותי ואמר, 'זאק, זה רגע היסטורי'. ברוך השם, היינו בטוחים. אפשר להרגיש שמשהו השתנה באוויר, היסטוריה קורית. זו חוויה מעניינת: להיכנס למקלט, לשמוע את האזעקות, לראות את היירוטים. החברים בארצות הברית, יהודים ולא יהודים, דואגים ומתעניינים, מבקשים שאספר להם מה באמת קורה. יש בורות רבה בנושא, הרבה הטיה נגד ישראל. אני מנסה להסביר להם מהחוויה שלי מה שקורה בארץ".
"ידעתי שהמצב מתוח, עקבתי אחרי החדשות, ולכן לא הייתי המומה מדי כשזה קרה", אומרת קזאם. "הייתי קצת מתוחה, כמובן, אבל היה לי אמון מלא ביכולות של צה"ל. אני מרגישה בטוחה לחלוטין, במיוחד עם הישראלים שנמצאים איתנו בקבוצה, שתומכים בנו ושחווים זאת איתנו".
קזאם מוסיפה שכחובבת היסטוריה היא "קצת חצויה, כי ברור שמלחמה היא לא משהו שאפשר לשמוח עליו. במלחמה יש הרבה הרס ודברים נוראיים שמתרחשים. יש פגיעות באזרחים, וזה אף פעם לא דבר טוב. אבל זה אכן מטורף לחוות רגע כזה של היסטוריה, במיוחד כאן, בישראל. במיוחד כאמריקאית שלא רגילה למלחמה, שלא רגילה לרוץ למקלט".
להרגיע את ההורים
שלושת הסטודנטים חשים היטב בהתגברות תופעות האנטישמיות בעולם. "אני גרה בלונדון עכשיו, ויש הרבה אנטישמיות, הפגנות, מסעדות כשרות שהושחתו", מעידה לאווי. "אישית לא תקפו אותי, אבל האווירה בקמפוס לא ידידותית. המליצו לנו להיות זהירים, לא לבלוט, שזה בעיניי מטורף, כי אנחנו אמורים להביע את עצמנו איך שנרצה בלי לחשוש".
"אנטישמיות בקמפוס של הרווארד היא בעיה, כמו בכל שאר האוניברסיטאות האמריקאיות והבינלאומיות", אומר סרדי־סנטוס. "סטודנטים יהודים הרגישו מנודים מחוגים חברתיים, יש עוינות כלפי יהודים ואווירה קשה. שמעתי גם על מזוזות שנתלשו מחדרי מעונות של סטודנטים יהודים, שמעתי אמירות כמו 'עלינו להרוג את כל הציונים'. ראיתי גם מפות של ישראל מכוסות כולן בדגל פלסטין. את כל האשמה של טבח 7 באוקטובר הטילו על ישראל ולא על חמאס. אבל אני רוצה להודות לנשיא האוניברסיטה, אלן גרבר, על אומץ ליבו, תבונתו והתקווה שהוא נותן לסטודנטים בתקופות קשות אלה".
בקרב הסטודנטים, ממשיך סרדי־סנטוס, קיימות שתי קבוצות: "בעד ישראל, או בעד פלסטין. אין דיאלוג, יש בורות עיוורת. זה מזעזע לחלוטין. הסיבה שנרשמתי לאוניברסיטה המקסימה הזו הייתה שרציתי לקיים דיאלוג ולשנות את העולם, למרות ההבדלים. לכן מה שאני רואה כיום מטריד ביותר".
"גם אצלנו בקמפוס האווירה הייתה די מתוחה", מצטרפת קזאם. "חברים רבים שלי הרגישו שהם צריכים להסתיר את היהדות שלהם, להוריד מגן דוד, לא להראות סממנים חיצוניים. המצב הזה ממש הכעיס אותי, כי חשוב שסטודנטים יהודים ירגישו בטוחים. הצטרפתי לוועדה המייעצת לנשיאה בנושאי אנטישמיות, ועבדתי עם סטודנטים יהודים אחרים כדי לוודא שאנשים מרגישים בטוחים ומוגנים בקמפוס. אני מקווה שיום אחד זה יהיה אחרת, שלא נצטרך לחשוב על זה יותר".
בקיבוץ עין גדי נמצאת עם הסטודנטים מנהלת תוכנית "תגלית אקסל", עידית רובין, שעם הצוות החינוכי של התוכנית פועלת להשרות אווירה רגועה, ולהרגיע גם את הורי הסטודנטים בחו"ל. "מארגני התוכנית מעדכנים את ההורים שלנו", מאשרת לאווי. "כולם רגועים ויודעים שאנחנו בידיים טובות, ובטוחים".
"ההורים דואגים לי, כמו שכל הורה יהודי היה דואג, אבל יש להם אמון מלא ביכולות של צה"ל", מוסיפה קזאם. חברי הקבוצה היו אמורים להישאר בארץ עשרה שבועות, ורצו להמשיך כמתוכנן גם לאחר פרוץ המלחמה. אבל אתמול בצהריים הם קיבלו הודעה שבשל המצב הרגיש הם יעזבו בתוך ימים ספורים את הארץ, ובהמשך יחזרו לבתיהם. כרגע נבחנת האפשרות להמשיך את התוכנית במתכונת מקוונת.
"אני מאוד מאוכזבת מסיום התוכנית בארץ", מודה קזאם. "כולנו היינו שמחים להישאר בישראל ולהיות יחד. אנחנו לא רוצים להיפרד, אבל אנחנו מבינים, כמובן, שזה נובע מהדאגה לביטחוננו".
תחושתה של לאווי דומה: "זה מאוד מאכזב לעזוב את ישראל מוקדם מהמתוכנן, במיוחד במצב העכשווי. אני מבינה שההחלטה התקבלה מתוך דאגה לביטחון שלנו, אבל עדיין קשה להיפרד. אני ממש מודה על הזמן שהיה לנו כאן ומקווה בכל ליבי שכשהמצב ישתפר נוכל לחזור ולהמשיך את הדרך המיוחדת שהתחלנו".
התרעות פיקוד העורף