בספטמבר בפתח, ההורים וילדיהם ניצבים על סף שנת הלימודים החדשה, עטופים בתחושות מעורבות של התרגשות וחששות. כמו פריחת החצב העונתית חוזרים הדיווחים בתקשורת על שביתות צפויות, מחסור חמור באלפי מורים וגננות, הישגים נמוכים במבחנים בינלאומיים, צפיפות בלתי נסבלת בכיתות, עלייה חמורה באבחון מצוקות נפשיות אצל ילדים ובני נוער, אלימות ונשירה אפורה.
בצד הדיונים על “המערכת”, קיימת הדאגה לילד הפרטי, התלמיד, שהוא הנושא המרכזי של המערכת. בכל שנה, בהתקרב שנת הלימודים, מתנגן השיר המרגש של עלי מוהר בלחן יוני רכטר, “כל עוד”, שיר שכולו מסע רגשי, שבו נוכחים בו־זמנית תקווה וחשש, אופטימיות, כאב וחזון. אלה הרגשות הפועמים בליבם של הורים כשהם שולחים את ילדיהם אל בתי הספר.
מוסדות החינוך אמורים להיות חממה לצמיחה אישית ואנושית, אך לעיתים, לתחושת ההורים, מדובר ב”מפעל” – כזה שמודד הישגים, ציונים והתאמה לתבניות קיימות. הורים מצפים שבית הספר יתמקד ברוח האנושית, בהקשבה, בטיפוח ערכים, בחיזוק שייכות וזהות. הם מצפים ליחס אישי ולהכלת הילד – שהוא לא יהיה שקוף במערכת שבה מספר התלמידים בכיתה גבוה בהרבה מהממוצע במדינות OECD.
ההורים מצפים שהמתרחש בכיתה יותאם לכישרונותיו וגם לקשייו הייחודיים של הילד, שהמערכת תחנך את הילד לערכים אישיים ככבוד הדדי, אחריות אישית, שיתוף פעולה וסובלנות, וגם לערכים לאומיים, יהודיים ודמוקרטיים. הם מצפים שהילד ילמד, ולא רק ישנן, שיגיע להישגים שיאפשרו לו להשתלב בעתיד בעולם עבודה דינמי ומשתנה.
אבל יותר מכל, בכל סקר ומשאל להורים, נמצא כי מלווה אותם עננה של דאגה. חשש שאותו ילד מהשיר של מוהר, זה ההולך לו לבד, לא יזכה למשענת ולמגן אישי. שלא תהיה לילד סביבה בטוחה ומוגנת. שחלילה לא תישמר בטיחותו הפיזית והרגשית, שיהיה חשוף לאלימות, להשפלות ולחרם. ההורים מצפים שתתאפשר לילד יצירת קשרים חברתיים ושביטחונו העצמי ייבנה באופן תקין.
הורים שולחים את ילדיהם לבתי הספר עם שק של תקוות, רבות מהן בתחום הרגשי. יש להורים ציפיות מבית הספר גם בעניין מעמדם במערכת. הם שואפים שיתקיים איתם שיתוף פעולה חינוכי, שהבית ובית הספר יפעלו בסנכרון מלא כשטובת הילד במרכז. מרחב הרגשות המצוי בשירו של מוהר, של שמחה מהולה בדאגה, של זיכרון עבר משפחתי עם ציפייה לעתיד, של להיות לבד ולהיות יחד, קיים אצל כל הורה עם פתיחת שנת הלימודים. במועד זה, נברך ונייחל שלא ייעלם וייאלם הילד האישי, שימשיך ויתפתח הסיפור שלו, של משפחתו, של קהילתו, ושיועצם הקול הייחודי שהוא מביא איתו לכיתה.
התרעות פיקוד העורף