מאז 2007 הממשלה לא טרחה לעדכן את תעריפי בינוי כיתות הלימוד. אף שמשרד החינוך אמור לממן 100% מעלות הבנייה לפי “סטנדרט בסיס”, בפועל התקן הזה מיושן, לא רלוונטי לשטח, והתמחור שלו מתבסס על מדדים שכבר מזמן לא משקפים את העלויות האמיתיות: לא את ההתייקרות של חומרי הבנייה, לא את הדרישות החדשות לבנייה ירוקה ובוודאי לא את המחסור החמור במבני חינוך.
התוצאה היא שבמקום כיתות חדשות, רשויות מקומיות רבות קונות מבנים יבילים יקרים, לא תקניים, שלא מוכרים במלואם על ידי משרד החינוך ובתוך עשור גם הם הופכים לבלתי שמישים. השלטון המקומי דורש זה תקופה כינוס מיידי של ועדת התעריפים לעדכון התקן והמדד, כדי לאפשר בנייה אמיתית, בת קיימא ולא פתרונות של טלאים, אבל במשרדי האוצר והחינוך אטומים לצרכי הרשויות.
מנתונים שהגיעו לידינו ממרכז השלטון המקומי עולה כי חסרות בישראל עם פתיחת שנה"ל בין 13 אלף ל-15.5 אלף כיתות לימוד תקניות. התכנון של כ־5,000 כיתות כבר אושר ע"י משרד החינוך והן מוכנות לביצוע – אבל הן עדיין לא מתוקצבות. תוכנית החומש של האוצר קובעת כמה כסף יוקצה בפועל בכל שנה לבניית כיתות וזו כוללת הקצאה שנתית של תקציב ל-3,400 כיתות בלבד, מתוכן כ-24% הן כיתות גן.
בפועל ניתן לבנות רק את מה שתוקצב במסגרת תוכנית החומש – גם אם אושר תכנון ליותר כיתות, כך שנוצר פער של כ-1,600 כיתות בכל שנה בין מספר הכיתות שמחכות להיבנות לבין הכיתות שניתן לבנות בפועל וכך בכל שנה כמות הכיתות החסרות הולכת וגדלה. המבנים היבילים הזמנים נועדו להוות פתרון ביניים ומשרד החינוך מתקצב מבנה כזה בכ-70 אלף ש"ח כשעלות ממוצעת היום היא מעל 180 אלף ש"ח, כלומר הרשות המקומית משלמת פי 2.6 מהתקצוב שהיא מקבלת.
"השלטון המקומי עושה הכול כדי לספק כיתות לתלמידים, אך לא יסכים לממן במקום המדינה מיליארד וחצי שקלים מדי שנה" ומוסיף: "לצערנו, בממשלה מתעקשים להיצמד למפתח עלות מיושן מלפני 18 שנה, ולמנוע מהילדים שלנו כיתות ראויות, מודרניות ובטוחות. זה דורש תיקון בדחיפות לפני שיהיה מאוחר מדי. אם לא יתבצע שינוי משמעותי, בשנה הבאה המדינה תידרש להשקיע עשרות מיליונים בקראוונים - כסף שירד לטמיון", אמר לסיום.
התרעות פיקוד העורף