יש מורים שרואים בתלמיד בעיקר "כלי לקבלת ציונים". התלמיד יושב בכיתה, המורה מסביר, התלמיד צריך להבין ולהצליח במבחן. נקודה. איך זה נראה בפועל? מורה כזה יגיד למשל: "יש לנו חומר לכסות לקראת הבגרות", "מי שלא מבין - יכול לקחת שיעורים פרטיים" ו"התרגיל הזה יופיע במבחן". השיעור שלו מתנהל לפי התוכנית, בלי קשר למה שמעניין את התלמידים או למה שחשוב להם בחיים.
אבל המורים הטובים ביותר רואים משהו אחר לגמרי. הם מבינים שכל תלמיד זה בן אדם שמנסה להבין את מקומו בעולם, במיוחד בגיל ההתבגרות. איך זה נראה בפועל? מורה כזה ישאל למשל: "מה באמת מעניין אותך?", "איך אנחנו יכולים להשתמש במתמטיקה כדי להבין את הדבר הזה שחשוב לך?" ו"מה זה אומר עליך כאדם שאתה חושב ככה?".
המורה הזה מתחיל מהמקום שבו התלמיד נמצא, ואז מחבר את זה למה שהוא צריך ללמוד. אימורדינו-יאנג מספרת על המקרה שפתח לה את העיניים. כשלימדה מדעים בכיתה מגוונת, תלמיד אפרו-אמריקאי שאל אותה: "למה תמיד מציגים את האדם הקדמון כשחור?". מורה רגיל היה אולי אומר "זה לא רלוונטי לחומר" או "בואו נמשיך בשיעור", אבל היא הבינה שזו שאלה חשובה מאוד לתלמיד הזה ולכל הכיתה.
"אתה הולך לדלת - אתה מגיע למחצית הדרך, אחר כך למחצית ממה שנשאר, ואחר כך למחצית ממה שנשאר... האם תגיע אי פעם לדלת?". התלמיד הזה הסביר: "התמכרתי לבעיה הזו. הייתי חייב ללמוד שברים כדי לפתור אותה. התרגשתי מרעיונות כמו אין-סוף ואסימפטוטה". הוא כל כך התעניין בבעיה הזו, שלדבריו "נאלץ" ללמוד חישובים מתמטיים כדי לספק את הסקרנות שלו.
וכאן מתרחש הקסם – הוא אמר "זה הפך רלוונטי לחיי", לא כי הוא הולך להשתמש בשברים בסופרמרקט, אלא כי "עכשיו, כשזה מעניין אותי ברמת האישית, יש לי מוטיבציה להבין את המתמטיקה שמאחורי זה". המחקר של אימורדינו-יאנג מראה משהו מדהים: המוח שלנו לומד רק כשהוא מרגיש שמשהו חשוב לו. אנחנו חושבים לעומק רק על דברים שאכפת לנו מהם. כשתלמיד מפחד או משתעמם, המוח שלו נסגר. כשהוא סקרן ומתחבר למה שהוא לומד - המוח פותח את כל הדלתות.
הילדים נעלמים להם
הבעיה בחינוך היום, לפי אימורדינו-יאנג, היא ש"אנחנו מתחילים מהבסיס ועובדים למעלה". מלמדים תחילה חיבור, אחר כך חיסור, אחר כך כפל - ורק אחרי שנים מגיעים למשהו מעניין. התוצאה? הילדים נעלמים - נפשית או פיזית. במקום זה, המורים הטובים מתחילים מהרעיון הגדול ועובדים אחורה. כמו התלמיד עם פרדוקס זנון - הוא התחיל עם השאלה הגדולה על אין-סוף, ואז נזקק לשברים כדי לפתור אותה.
אימורדינו-יאנג עברה לצפות במורים וביקשה את הסכמתם להיכנס לשיעור שהם מעבירים. היא נכנסה לשיעור אלגברה, וראתה שמורה מלמד אלגברה בדרך ייחודית. הוא לימד את התלמידים איך פונקציות אקספוננציאליות עובדות, ואז שלח אותם לעבוד עם משפחות מהשכונה כיועצים פיננסיים. הם חישבו עבור משפחות אמיתיות כמה יעלה לקנות דירה, וכמה לחסוך לחינוך הילדים. התלמידים באמת הבינו למה הם לומדים מתמטיקה - כי זה נותן להם כוח לעזור לאנשים אחרים.
התרעות פיקוד העורף