מערכת החינוך חזרה אתמול (רביעי) אחרי החגים למציאות שלא הכירה בשנתיים האחרונות - שגרה. משרד החינוך השלים תוכנית היערכות מקיפה שנועדה להבטיח ליווי רגשי, חינוכי וקהילתי לתלמידים ממעגלי הפגיעה של המלחמה בהיבטים פרטניים ומערכתיים.
"מדובר במשימה ארוכת טווח, שמטרתה לסייע לתלמידים, להורים ולצוותים להתמודד עם חזרתם של השבים, עם האובדן והשכול ולטפח תחושת ביטחון, שייכות ותקווה", אמרו במשרד החינוך. התוכנית כוללת הנחיות ברורות למנהלי בתי הספר ולצוותים החינוכיים, ובמרכזה יצירת מעטפת רגשית, חברתית ולימודית לתלמידים ממשפחות החטופים, לצד תמיכה באנשי החינוך ובקהילות שנפגעו במלחמה.
"הילדים חשופים לחדשות, לסרטונים ולשיחות מסדרון. אם אנחנו לא נהיה מקור המידע, הם ימלאו את החסר ממקומות שלא תמיד מהימנים. ולפי הבורות שעולה מהסרטונים מעבר לים, לא נרצה שהטיק-טוק יהיה מקור המידע שלהם", הדגישה ד"ר בלייכר.
"על השאלה 'למה שחררו מחבלים?' אפשר לענות: 'הייתה עסקה שבה שוחררו מחבלים כדי להחזיר את החטופים. זה צעד שמציל חיים, אבל הוא גם מסוכן, ולכן יש עליו ויכוח גדול'. בני נוער שואלים שאלות שאין להן תשובה אחת נכונה. על השאלה 'אז בשביל מה החיילים מתו?' אפשר לענות: 'זו שאלה קשה שגם אנחנו שואלים. אין לי תשובה אחת ברורה'. התפקיד שלנו הוא לא למהר לסגור את השיחה, ואפשר להראות שגם אנחנו מתלבטים".
"רגשות חשובים, אבל לא מספיקים. ילדים צריכים גם כלים לחשוב על המציאות, להבין ערכים, החיים אינם שחור-לבן. זה טבעי לחלוטין להחזיק רגשות מנוגדים, ולומר לילד: 'אני שמח שהם חזרו, ואני גם עצוב על מי שלא. זה לא סותר, זה פשוט חלק מהמציאות'. משיחה על המורכבות הזו יכול לצמוח דור שמבין את המציאות ויודע לשאול שאלות", סיכמה בלייכר.
התרעות פיקוד העורף