שנתיים האחרונות, מאז 7 באוקטובר וביתר שאת ככל שהמלחמה ברצועת עזה התמשכה, דיווחו המוסדות האקדמיים בישראל על מאות מקרים של חרם אקדמי נגדן ועל קשיים בשיתופי פעולה עם מוסדות בינלאומיים, עצירת מחקרים, קשיי מימון ועד ניתוק קשרים. לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית ביום ראשון הקרוב מעלים בכירים באקדמיה חשש שגם עצירת המלחמה לא תעצור את המגמה.
מתסכל ומעליב
וזה לא הכל. "הקידום האקדמי של אנשי סגל תלוי גם ביכולת שלהם לפרסם מאמרים בירחונים מובילים בעולם", הוא מוסיף, "אנחנו נתקלים בדחיות של מאמרים, כאשר ברור לנו שזה לא מגיע ממניעים ענייניים. צריך לראות את הפנים של איש סגל, שעבד כל כך קשה על מאמר שנדחה בגלל החרם. זה איום ונורא".
אחד המקרים הראשונים של החרם שברנע נתקל בהם היה כחצי שנה אחרי 7 באוקטובר. "קיבלנו הודעה מקונסורציום אירופי (מאגד של מוסדות אקדמיים - א"ש) שאפקה הייתה שותפה בו ושטיפל בנושא איכות סביבה וקיימות. השותף הנורווגי הודיע לקונסורציום שאם אפקה משתתפת, הוא לא משתתף. תראי כמה ציני העולם יכול להיות: בשם החרם אפשר לפגוע בנושאי סביבה וקיימות".
פרופ' אסטר מספר כי הזרם ההולך וגובר של החרמות הגיע לשיאו במאי האחרון, עם קמפיין ההרעבה של חמאס. "יותר ויותר גורמים ניתקו קשר, סירבו לשתף פעולה", הוא אומר. "אוניברסיטאות רבות באירופה קיבלו בצורה מוצהרת את עקרונות החרם האקדמי. כך, לדוגמה, רוב האוניברסיטאות בבלגיה ובהולנד הודיעו שהן מחרימות בצורה רשמית, מה שלא היה לפני כן".
נדרש מאמץ לאומי
המוסדות האקדמיים בארץ מנסים להילחם בתופעה, אך המשימה לא פשוטה. "חוקר ישראלי אחד בקונסורציום לא יצליח להחזיר את השד האנטי־ישראלי והאנטישמי שיצא מהבקבוק", אומר ברנע. "ברגע שהם לקחו פוזיציה, קשה להפוך אותם פתאום לאוהבי ציון. אני חושש שהמצב עכשיו, בטווח הקצר, יהיה גרוע. בעקבות הפסקת האש, זרם התמונות של ההרס בעזה רק יגבר. חייב להיות צוות משימה מיוחד של מערך ההסברה הלא־קיים כדי להבין מה הולך לשטוף את המסכים ולנסות להתמודד עם זה".
במצב הנוכחי, מוסיף ברנע, "צריך גם לקנות 'תחמושת'. למשל לצייד חוקרים מובילים בתקציבים משמעותיים לשיתוף פעולה בינלאומי. באופן מפתיע, וההיסטוריה הראתה את זה, כשהיה ליהודים כסף הם קנו את דרכם. אם אתה מביא מימון למחקר, כולם רוצים את קרבתך. יש מקום להקצות תקציבים לשיתוף פעולה בינלאומי מהסל המצומצם של התקציבים, ולהבין שזה קרב כמו כל קרב אחר. כמו כן, אפשר לנסות בעת הזו גם לרתום את הפילנתרופיה לטובת המטרה".
"כדי להילחם בתופעה כתבנו מכתבים וניסינו לעבוד בדרכים שמקובלות בעולם האקדמי. כלומר, הצעת טענות לוגיות ודיון יחד בעובדות", מתאר פרופ' אסטר. "הדברים האלה עזרו לפעמים, אבל כשהגענו לחודש מאי מצאנו את עצמנו עם אצבע בסכר, כי הנרטיב של הרעבה וג'נוסייד תפס תאוצה. נוצר סחף חברתי שגם סחף אחריו הרבה מאוד אנשים באקדמיה הישראלית, שציירו את ישראל כמבצעת את הפשעים הכי גרועים שאפשר לדמיין.
כשהדבר הזה תופס תאוצה בקרב האקדמיה הישראלית, מאוד קשה להילחם בכך. מרצים וחוקרים מסוימים נקטו גישה שאומרת שהממשלה הישראלית עושה את הפשעים הכי נוראים עלי אדמות, אבל אנחנו, האקדמיה הישראלית, לא אשמים. אני חושב שהגישה הזאת מוטעית מיסודה. הגישה הנכונה למאבק בחרם היא להילחם בדמוניזציה של ישראל שמובילים ארגונים הרוצים להשמיד אותנו. במקביל, צריך גם להדגיש את העצמאות של האקדמיה הישראלית. אפשר לבקר את הממשלה, אבל אסור להיסחף לתיאור הפעילות הישראלית כדברים הכי איומים שקרו בתולדות האנושות. זה פוגע בנו בצורה איומה".
פרופ' שגריר: "אני חושבת שמראות ההרס והרעב בעזה לא יימחקו מהזיכרון הוויזואלי של רבים ממבקרי ישראל בעתיד הקרוב. כיום זה כבר חלק מהדימוי של ישראל. זה גם מפנה את הזרקור לסכסוך הישראלי־פלסטיני באופן רחב יותר. אני מקווה שחלק מהקשיים והחרמות יפשירו, ושנוכל לשנות את המצב. זה יכול לקחת זמן, זו תהיה עבודה קשה, במיוחד במעוזי ההתנגדות הגדולים שנמצאים כיום באוניברסיטאות העילית של ארצות הברית".
במקביל, מוסיפה פרופ' שגריר, כדאי גם להרחיב אופקים: "האקדמיה הישראלית התמקדה בעיקר באירופה ובארצות הברית, אבל יש עוד חלקים של העולם שאפשר לשתף איתם פעולה: הודו היום צומחת באופן משמעותי, גם סינגפור. אפילו באפריקה אנחנו יכולים לקיים שיתופי פעולה נרחבים הרבה יותר ממה שקיימנו בשנים האחרונות".
התרעות פיקוד העורף