באמצעות שאלון למילוי עצמי שהועבר בספטמבר 2024, נבדקו 906 הורים לילדים בגילאי 1–5 באוכלוסייה היהודית בישראל. מתוך המשפחות שרואיינו ל- 31.8% היה בן משפחה במילואים,, ל-%11.5 היה בן משפחה או חבר שנפגע ו-4.9% נאלצו להתפנות מבתיהן.
הממצאים מראים כי 44.4% מההורים דיווחו על עלייה בשימוש במסכים מצד ילדיהם במהלך המלחמה ומאז: 28.8% מההורים דיווחו על עלייה מועטה בשימוש במסכים של ילדיהם, בעוד 15.6% דיווחו על עלייה רבה.
הסיבות העיקריות לעלייה בשימוש שיקפו את האתגר המשפחתי המתמשך: 62% מההורים דיווחו שנתנו מסכים כשהיו עסוקים, 49% כדי להרגיע את הילד, 34% לשיפור מצב הרוח ו-22% הודו שלא היו פנויים רגשית במצב שנוצר. באופן מובהק סטטיסטית, משפחות שפונו מבתיהן היו בסיכון גבוה פי 1.87 להגברת השימוש במסכים בזמן המלחמה, ומשפחות עם בן משפחה במילואים היו בסיכון גבוה פי 1.51 לעלייה זו.
השינויים בדפוסי השימוש היו דרמטיים גם בהיקף וגם באופי: 17.5% מהילדים השתמשו מעל שעה ביום בטלפון הסלולרי ו־10.3% מעל שעה ביום במסך המחשב. השימוש במסכים עלה במיוחד בזמן ארוחות ולפני השינה.
כך למשל, בגיל ארבע השימוש במסכים בזמן ארוחות עלה מ-28.5% ל-40.6% ולפני השינה מ- 59.2% ל-61.4%. בגיל שלוש – מ-33.4% ל-40.3% בזמן ארוחות, ומ-52.4% ל-58.4% לפני השינה. ובגיל שנתיים – מ-33.6% ל-42.6% בזמן ארוחות, ומ-46.6% ל-60.4% לפני השינה.
המחקר נערך על ידי ד"ר גלית הירש-יחזקאל בשיתוף החוקרים אנג'לה שטרית, ד"ר שירה רמות וד"ר עמר בר יוסף במכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות והמכון להתפתחות הילד על שם ויינברג במרכז הרפואי שיבא, במימון המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות. הוא בחן גם את עמדת ההורים כלפי הנחיות ארגון הבריאות העולמי - אפס זמן מסך עד גיל שנה ושעה ביום בגילאי 2-5.
רק42.8% מההורים סברו שההמלצות ניתנות ליישום בכל זמן. 33.9% סברו שהן רלוונטיות רק בשגרה ו־23.3% חשבו שהן לא ישימות כלל. לדברי החוקרים, ההשפעות של תקופת המלחמה על הילדים ממשיכות גם אחרי שהמלחמה הסתיימה: זמן המסך נשאר גבוה, וההרגלים שנוצרו בתקופה זו עדיין משפיעים על השגרה היומיומית וזקוקים להתייחסות מערכתית. הם ממליצים על תמיכה רחבה בהורים, התאמת הנחיות למצבי משבר, והצעת פעילויות חלופיות בקהילה ובמערכת החינוך.
לדברי עילאיה שליט ורננה רז, מייסדות "בוגי ווגי", סדנאות תנועה לילדים – הנתונים משקפים גם את מה שהן רואות מדי יום בשטח. "אנחנו פוגשות ילדים שמתקשים להיפרד מהמסך, לא כי הם מכורים, אלא כי זה המקום שבו הם מרגישים שליטה וביטחון" אומרת שליט, "אחרי תקופה כל כך לא צפויה, המסך הוא סוג של מקלט רגשי. אבל דווקא עכשיו חשוב להחזיר את הגוף לפעולה וכשהילד חוזר לשחק עם ההורה, לזוז, ליצור ולדמיין, המסך מאבד מהקסם הבלעדי שלו".
רז מוסיפה: "הרבה הורים מרגישים אשמה סביב זמן המסך, אבל זה לא המקום לשיפוטיות. השאלה היא איך עוברים משימוש פסיבי לשימוש מודע – קובעים שעות מסך, בוחרים תכנים איכותיים ובעיקר מאזנים אותם עם פעילויות שמפעילות את הגוף והדמיון. המלחמה אולי נגמרה, אבל הילדים שלנו עדיין מחפשים שקט. תנועה, משחק וקשר אנושי הם הכלים שיחזירו להם אותו".
התרעות פיקוד העורף