בימים שבהם הבינה המלאכותית כבר הפכה לכלי יומיומי כמעט בכל תחום, באקדמיה מנסים להילחם בתופעה. סטודנטים מגישים עבודות מושקעות למראה, מחקרים עם ביבליוגרפיה מדויקת ותזות מנוסחות היטב, אבל לעיתים קרובות מאחורי כל זה לא עומד מאמץ אמיתי, אלא צ'אטבוט מתוחכם.
ועם זאת מוסיף: "כשמחשבים כותבים במקומנו, הסטודנט מאבד את היכולת לשאול, לפקפק, או לפתח תובנות משל עצמו. כך נולדת תעשייה של תארים “חסרי נשמה” שמייצגים לא את מי שהשקיע, אלא את מי שהשתמש נכון בכלי הנכון בזמן הנכון".
ברקת מציע לא להילחם בטכנולוגיה אלא לשלב אותה נכון: "תנו לסטודנטים להשתמש בכלים האלה, אבל תדרשו מהם להסביר את הבחירות, לנתח את התוצרים, לשכתב, לחשוב. כשהמטלה הופכת מתוצר סופי לתהליך, כשבודקים לא רק את מה שהוגש אלא גם את הדרך לשם, אז הלמידה חוזרת להיות משמעותית".
לדבריו, הפתרון טמון גם בשינוי סוג המטלות: פחות עבודות סמינריוניות יבשות, יותר פרויקטים קבוצתיים, אתגרים בזמן אמת, שילוב עם קהילה או תעשייה. “ברגע שהעבודה קשורה לעולם האמיתי, אי אפשר לזייף אותה בלחיצת כפתור. האוניברסיטאות צריכות להישאר רלוונטיות בעידן שבו ידע זמין בלחיצת כפתור, והכלים שמלמדים בהן כבר נמצאים בכיס של כל תלמיד תיכון".
המעבר מבית הספר לאוניברסיטה אמור לסמן עליית מדרגה: יותר חשיבה עצמאית, ניתוח, יצירתיות ויכולת להתמודד עם מורכבות אבל בפועל, בעידן שבו כל אחד יכול להזין נושא למערכת ולקבל עבודה שלמה תוך דקות, האקדמיה עומדת בפני אתגר גדול.
סקר בארה״ב של סגל וטכנולוגיה באוניברסיטאות מצא ש-75% ממנהלי טכנולוגיה באקדמיה העריכו כי AI מהווה סיכון מתון או משמעותי לתקינות האקדמית של המוסד שלהם.
ברקת מדגיש: "אם בעבר התואר היה תעודת מעבר לעולם המקצועי, היום הוא לעיתים הופך לסמל של מערכת שאיבדה את היכולת למדוד ידע אמיתי. ייתכן שהפתרון לא טמון בעוד מאבק נגד ה- AI אלא בהבנה עמוקה שהאקדמיה עצמה צריכה להיבנות מחדש".
התרעות פיקוד העורף