ביום שני האחרון קיימה הוועדה לזכויות הילד דיון חירום בכנסת בנושא ההגנה על ילדים ונוער במרחב הדיגיטלי, על רקע זינוק בפניות בנושאי תכנים מיניים, אלימות ובריונות קשה ברשתות החברתיות. על פי נתוני מוקד 105, המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, מאז תחילת השנה טופלו כמעט 15 אלף אירועים במרשתת של פגיעות מיניות, בריונות, ניסיונות אובדנות ומצבים קשים נוספים.
“אנחנו שומעים על עוד ועוד מקרים טרגיים של ילדים ששמים קץ לחייהם בגלל חרמות. אני נמצא ברשתות החברתיות כדי לעזור לילדים שעוברים חרם, שלא יסבלו. גם ככה קשה להיות ילד ונער במדינה מלאת מלחמות כמו שלנו, וחשוב לטפל באופן בהול בסוגיה הזו”.
ילד צריך מענה וחיזוק
להב מספר שהוא מקבל בכל יום הודעות מילדים שמתמודדים עם מעשי חרם ובריונות ומבקשים לקבל חיזוקים. “אני לא פסיכולוג, אבל אני יודע בדיוק מה עובר עליהם ולכן אני יודע איך לעזור להם”, הוא מצהיר. “לקרוא הודעה על ילד שמחרימים אותו זה מאוד קשה, ואני מודה, רוב היום אני בוכה מלקבל הודעות כאלה. אבל אני משתדל להיות מקצועי ולחזק אותם. מספיק לראות את הילד, או להקשיב לו, וזה גורם לו להרגיש שיש לו על מי להישען. יש לי צוות שעוזר לי, ואם ילד נמצא בסכנה אנחנו מפנים את המקרה שלו לגורמים מוסמכים, כדי לא להפקיר אף ילד”.
להב משרטט תמונת מצב חמורה. “המצב נהיה גיהינום”, הוא מבהיר. “יש ילדים שמפחדים ללכת ברחוב מחשש שיפגעו בהם. ילדים צריכים עוגן, מישהו שיאהב אותם ושיראה להם שיש להם גב. משרד החינוך צריך להשתמש בתקציב שיש לו בתבונה כדי לעזור לילדים ולמגר את התופעה. אם לא נעצור את זה עכשיו, המצב רק ילך ויידרדר. אני פעיל בכל דרך, ברשתות החברתיות ובמפגשים עם ילדים, כדי להעלות את הנושא הזה על סדר היום, אבל אני רק בן אדם אחד”.
“חשוב מאוד להילחם בבריונות ברשת כי שם מתחילים החרמות, ואין היום אחד שהוא לא ברשת”, טוענת מיה ליופריו. “עיקר הפעילות שלי ושל המשפחה שלי היא ברשתות החברתיות. זו הפלטפורמה שלנו לנסות ולעזור בה למגר את התופעה. אי אפשר לעמוד מהצד ולשמוע על עוד מקרים מצערים של ילדים שעוברים חרם. גם מי שעומד בצד ולא מתערב הוא שותף למעשה”.
מיה ליופריו מודעת היטב להיקף התופעה ולכן גם למגבלות הפעילות למיגורה. “אני חושבת שאף פעם לא יהיה אפשר להעלים את זה לגמרי”, היא מודה, “אבל אפשר לעשות הכל כדי להפחית את המקרים, וזה מציל חיים. כל ילד שעושה חרם צריך לחשוב איך הוא היה מרגיש אם היו עושים לו את מה שהוא עושה, זה יגרום לו לחשוב פעמיים. אפשר לראות היום את חוסר הסובלנות כלפי מי ששונה ממך, וזה עצוב. כל תגובה ברשתות החברתיות או פנים מול פנים יכולה להשליך על חיי הילדים. אנחנו צריכים להכיל אחד את השני, ולא לפגוע אחד בשני. השינוי צריך לבוא מאיתנו, מהחברה”.
מכירים את ההרגשה
היום חל יום הילד הבינלאומי, אבל הפעילות של המרואיינים בכתבה זו ושל רבים אחרים נגד פגיעה חברתית בילדים ובבני נוער מתקיימת בכל ימות השנה. עמותת “כנפי דרור” נאבקת במקרי חרם והדרה שמתרחשים בבתי הספר ובחברות הילדים. בין הפעילים בעמותה, ילדים ובני נוער שמתנדבים בסיוע לילדים ולבני נוער אחרים, שמתמודדים עם חרמות ובריונות. המתנדבים פעילים ברשתות החברתיות ומחוץ להן.
"אני מאוד אקטיבית בנושא הזה, ופשוט נמצאת שם בשביל הילדים האלה. אני לא משאירה אותם לבד, לא נותנת להם ליפול. אני מכירה את ההרגשה הזו, שאתה לבד ואף אחד לא איתך, ויודעת שאני יכולה לעזור להם. אני יודעת איך לגשת אליהם. אני חושבת שחשוב לטפל ברגשות כאלה, לדבר על הפחד ולסדר עניינים. יש ילדים שבדומה לי לא מסוגלים לבוא לבית הספר, והם צריכים לטפל ברגשות שלהם כי אם הם לא יעשו את הצעד, אף אחד לא יוכל לעשות את הצעד בשבילם. נושא החרם שעברתי עדיין מלווה אותי. לדעת שאני עוזרת לילדים אחרים, זה עוזר לי מאוד וזה תורם ללב שלי. צריך למגר את התופעה הזו דרך הקשבה לילדים שעוברים את החרם. צריך להבין אותם ולהסביר להם שהבעיה לא אצלם, ושרק להם יש את השליטה על החיים והתחושות שלהם”.
התרעות פיקוד העורף