שנה לאחר מכן התאבד נער מרעננה, והיא נחשפה לכך דרך סטורי שחברים של בנה העלו באינסטגרם. "באותו רגע החלטתי שאני לא יושבת יותר על הגדר. לא ייתכן שילדים עוברים כאלה דברים ואנחנו ממשיכים לישון טוב בלילה".
מירב, אימא לבן מתבגר, בכלל לא מגיעה מעולם החינוך. במשך 25 שנים עסקה באסטרטגיה ופיתוח עסקי, אבל הכאב הוביל אותה להקמת המיזם "אדם לאדם זה לב", שפועל מזה שלוש שנים בבתי ספר יסודיים בתל אביב ומחולל מהפכה שקטה נגד תופעות של חרם ובריונות.
מהות המיזם
המהות של המיזם פשוטה: בני ובנות נוער נכנסים לכיתות בבתי ספר יסודיים שבהן קיימות מתיחות, חרמות או דפוסי בריונות, ומשתלבים שעה אחת בשבוע במהלך שנת הלימודים בתוך העולם החברתי של הילדים.
הם לא מעבירים שיעור פרונטלי, לא משתמשים במצגות, ולא מטיפים מוסר. הם פשוט שם - בגובה העיניים, עם משחקים, פעילויות קבוצתיות ובעיקר נוכחות שמזהה כל ילד.
"הנוער מצטרף במסגרת מחויבות אישית והתנדבות חברתית, מקבל הכשרה וכלים, אך בוחר בעצמו כיצד לבנות את המפגשים, כי הוא יודע מה הכי נכון לקבוצה שלו - והכול בליווי מקצועי שתומך ומכוון מבלי לפגוע בעצמאותם. זו הנהגה צעירה במיטבה", מסבירה מירב.
השפעה עירונית ומענה מציאותי
עיריית תל אביב-יפו זיהתה את ההשפעה העמוקה בשטח והחליטה להשקיע ולבסס את המיזם כמענה עירוני רחב. בתי הספר היסודיים מסמנים כיתות שזקוקות להתערבות, ומהתיכונים מגויסים בני נוער שמגיעים פעם בשבוע לפעולה חינוכית חברתית המותאמת לתלמידים.
חוויה אישית של התלמידים
מירב מוסיפה: "ילדים מסתכלים על בני נוער כמו על מודלים לחיקוי. הנוכחות שלהם פותחת חלון הזדמנות נדיר. הם מצליחים לייצר קשר אמיתי שמוביל לשיח מכבד, לשיתופי פעולה ולבניית תחושת שייכות. הנערים והנערות עובדים עם כל המערך החברתי בכיתה: המוחרם, המחרימים וגם אלה ששותקים מהצד. אין ילדים רעים, יש ילדים שלא רואים ולא נראים. אנחנו מלמדים את כולם לראות".
הפעילויות לא מתייחסות ישירות למילה "חרם". הן מטופלות בכיתה מבפנים: גיבוש, עבודת צוות, תקשורת ותרגול מיומנויות חברתיות. עם הזמן, ובלי לעורר התנגדות, האקלים החברתי משתנה.
היא מוסיפה: "גדלתי בשכונה עם קבוצה של 'מקובלים' ולא הרגשתי שייכת. זאת תחושה קשה, ובגלל זה חשוב לי לעזור לילדים שכן נראים פחות".
אחד הרגעים שנחרטו בזיכרונה התרחש בין תלמידות בכיתה ה': "הייתה ילדה מקסימה שלא הצליחה לדבר עם אף אחת בכיתה שלה, אף שהן באותה כיתה שנים. בפעילות של חלוקה לקבוצות שיבצנו אותה עם שתי בנות עדינות וחמודות, אולי קצת יותר מקובלות ממנה. מאז הן יחד. לראות אותה יושבת איתן ומדברת - זה היה רגע שלא אשכח".
המיזם פועל כיום בתל אביב, אך צפוי להתרחב לבתי ספר במקומות נוספים בישראל, בתקווה לגדל דור שמחליף חרם בחברות ובריונות באחריות.
התרעות פיקוד העורף