"עבור המתבגר, זו תשומת הלב שהוא מחפש כרגע. במקרה הזה, הצורך שלו הוא שיראו אותו, שישימו לב אליו, גם אם זה דרך התנהגות שמטריפה את ההורים. הוא בוחר להיות 'האחר', זה שמזיז את המערכת. העבודה כאן היא בכלל לא על הילד, אלא על התגובה שלכם. ברגע שהאסטרטגיה שלו מפסיקה לעבוד, הילד יתחיל לחפש דרך אחרת, בריאה יותר, לקבל את המקום שלו ואת תשומת הלב שלכם".
"לכן כדאי לבוא אליו בגישה אחרת לגמרי: 'נכון שאמא והגננת כל הזמן מדברות על שירותים? פתאום חשבתי, אולי אנחנו לא צריכות להגיד. אתה תדע לבד. אתה מחליט', ולא להגיד את זה יותר. ברגע שאת מחזירה לו את תחושת הבחירה והשליטה, הלחץ יורד. הוא לא חייב להוכיח כלום לאף אחד. עם הזמן, לפעמים תוך שבועיים, עצם זה שלא מדברים על העניין יותר מאפשר לתת-המודע לעבוד, והנושא פשוט נפתר מעצמו".
"אם תנסי להתגבר על הקושי בכוח, זה יעלה לך ביוקר – הפנים שלך ישדרו גועל או הסתייגות, והילדות עלולות לפרש את זה כמשהו אישי שלילי, כאילו גילויי האהבה שלהן דוחים אותך. לכן, ההמלצה שלי היא לפנות לטיפול. פשוט כי אין סיבה שתסבלי.
"במקביל, חשוב לדבר עם הילדות בכנות, בשפה פשוטה ולא דרמטית על הסיטואציה. 'נכון שבבית אוהבים נשיקות? אז אמא מאוד אוהבת לנשק, אבל פחות אוהבת שמנשקים אותה. אבל חיבוקים אני מאוד אוהבת'. כך את גם שומרת על הגבולות שלך, וגם לא פוגעת בתחושת האהבה שלהן".
"חשוב גם לא לפחד מתגובה שלילית, מזה שהם יגידו 'את כבר לא אוהבת אותי', כי גם זה חלק מהמשחק שלהם, שמטרתו להחזיר אותך למעגל תשומת הלב דרך ריבים. מה שצריך כאן זה סדר, גבולות ותגובה עקבית. לא לשלוט בילדים, אלא לשלוט בדרך שבה את מגיבה. זו בדיוק הסיבה לכך שהדרכת הורים כל כך חשובה. לא כי ההורה 'אשם', אלא כי כל אירוע משפחתי דורש התאמה".
התרעות פיקוד העורף