קלטי הוסיפה: "מנקודת מבט רגשית, המסך לעיתים קרובות מהווה פתרון רגשי זמין ויעיל מאוד לטווח הקצר. פעמים רבות ההתמכרות למסך היא דרך להימנע ממגע עם רגשות מכאיבים, בדידות, בושה, כישלון, כעס או חרדה אותם הילד מתקשה לשאת לבדו, ועבור חלק מהילדים המסך משמש כמעין 'אובייקט מרגיע'. הוא זמין, צפוי ולא שיפוטי, ובעיקר מאפשר להימנע מתחושות קשות או ממצבים חברתיים מאיימים. לכן טיפול אינו מתמקד רק בהפחתת שעות מסך, אלא בהבנת הצורך שהמסך ממלא ובניית אלטרנטיבות אדפטיביות לוויסות: דרכים להירגע, להחזיק תסכול ולהתמודד עם בדידות או מתח".
בין שההתמודדות עם המסך היא בתוך הבית ובין שבטיפול מקצועי, גם קלטי וגם צוק מסכימות על כך שהאווירה סביב הנושא בבית צריכה להיות אמפתית ומכילה. "זה נכון שצריך לשים גבולות, יחד עם זאת את הוויכוחים ומדידת הזמן בסטופר צריך להחליף בשיחה, בתיאום ציפיות ובשיתוף פעולה", הוסיפה צוק.