לבקשת חברי ועדת החינוך של הכנסת תדון הבוקר בוועדה במשבר כח האדם בבתי הספר אבל כמה מורים באמת חסרים במערכת החינוך בישראל? בשנת הלימודים האחרונה הסתדרות המורים העריכה שרק בבתי הספר היסודיים חסרים כ-12-13 אלף מורים וזה ההסבר המרכזי לאיכות ההוראה שהולכת ויורדת, כשכל הורה כמעט בישראל לילדים בגיל יסודי מודע לבעיה.
הערב (שני) יחל הכנס השנתי של ראשי אגפי החינוך ברשויות המקומיות בו יקחו חלק מאות מנהלי מחלקות החינוך מכל רחבי הארץ ומאז הכנס אשתקד אנחנו מלווים את משבר המחסור בגננות, שהתפרץ במושב הפתיחה של הכנס אז מול שר החינוך שנותר אז ומאז אדיש למשבר בגני הילדים כשהאחריות על הכשרת גננות היא כולה של משרדו.
גם קולות המצוקה מהשטח בבתי הספר מגיעים למשרד החינוך המתרוקן מבכיריו ומתנפצים גם הם על חומת האדישות של השר קיש שעסוק בסתימת פיות לעוד ועוד ארגוני "שמאל" בבתי הספר בניגוד לחוק, כפי שאנחנו מפרסמים הבוקר בכתבה אחרת (על עתירה שתידון הבוקר נגד קיש במחוזי ירושלים) כדי לקושש קולות בפריימריז, ומנגד מזמין שרי חינוך מהעולם כדי להתגאות בתכניתו לשלב עוד ועוד קדמה טכנולוגית במערכת החינוך הרעבה שתחתיו. זאת בעוד את המלצות ועדת שפירא שהוא עצמו מינה להבראת המערכת נאלץ קיש לזרוק לפח ולהטיל לפתחה של הממשלה הבאה בהבינו שאין לו שום כח פוליטי להוביל באומץ מול האוצר את המהלך שעיקרו הקטנת הכתות וצמצום שבוע הלימודים תוך שיפור דרמטי במעמד המורים.
מנהלי החינוך בשלטון המקומי נותרים בלי משרד חינוך לעבוד מולו וזועקים לרפורמה
קרן, שתנסה לרתום את משרד החינוך במהלך הכנס להיכנס לעובי הקורה במשבר, מוסיפה: "לצד זאת, עלינו לייצר פתרון אמיתי להכלה: צמצום מספר התלמידים בכיתה ובגן, תמיכה משמעותית של אנשי טיפול וחיזוק המוגנות בתוך בתי הספר והגנים. מארג זה לא יהיה שלם ללא השקעה במערך הדרכה ותמיכה להורים, ואימוץ מדיניות נחושה למניעת אלימות – כזו המגובה בתקציב, בסמכויות ברורות ובמתן מענים לתלמידים או הורים שדרכם האלימה משבשת את הלמידה". לדבריה, "בפתח כנס מנהלי אגפי החינוך הערב (שני), אנו נחדד שטיפול בסימפטום בודד לא יניב את התוצאה המבוקשת. רק שילוב כזה או אחר של כלל הפתרונות הללו יאפשר לנו להבריא את המערכת ולהחזיר את אמון הצוותים החינוכיים במקום עבודתם".
יש או אין מחסור ולמה לומדים חינוך אם לא בשביל ללמד
שאלנו לקראת הדיונים הבוקר בכנסת והערב בכנס מנהלי החינוך גם את מי שמכשירים את המורים של ילדינו על המשבר בראייתם. על המחסור אולי אנשי כלכלה מנותקים מרשים לעצמם להתווכח עם עצמם מול טבלאות האקסל אבל משבר כח אדם בבתי הספר קיים גם קיים ואותו מרגישים לא רק ההורים והמורים עצמם, אלא גם ובעיקר התלמידים שאיכות החינוך שהם מקבלים רק הולכת אחורה.
פרופ' הלל לביאן מוסיפה: "בחינוך המיוחד נרשם גידול חד במספר התלמידים, והיות שהכיתות בו קטנות במיוחד, נדרשת הקצאת כוח אדם רחבה, מה שמפחית את תוספת המורים הזמינה לחינוך הרגיל ומעצים את תחושת המחסור בבתי הספר הכלליים. בנוסף, קיימת בעיית התאמה: מורים מלמדים לעיתים תחומים שלא הוכשרו אליהם פורמלית, בין היתר בשל פיצול המערכת והיקפי משרה חלקיים. אך מעבר להיבטים המבניים, יש להביא בחשבון גם את ממד ההערכה הציבורית לתפקיד המורה וגם את אקלים העבודה בבית הספר. שיעורי התמדה ופרישה מושפעים לא רק משכר אלא גם מיוקרת המקצוע, לחץ, עומס, הערכה ותחושת משמעות".
לדברי ד"ר רמות, בניגוד כמעט לכל מקצוע אקדמי אחר, למורה בישראל אין מרחב עבודה בסיסי המכבד את המקצוע. אין לו שולחן קבוע, כיסא אישי או פינה שקטה להכנת שיעורים: "מורים רבים נודדים בין כיתות עם ציוד כבד על הגב, מציאות שמייצרת תחושת ארעיות ופגיעה ישירה בכבוד המקצועי. לכך מתווסף הפרדוקס הטכנו-פדגוגי המקומם, המערכת דורשת חדשנות, שילוב כלים דיגיטליים ושימוש בבינה מלאכותית, אך אינה מספקת למורה מחשב אישי או תשתית טכנולוגית סבירה במוסדות. מורים נאלצים לעבוד עם ציוד פרטי, להתחבר לרשת אינטרנט לא יציבה ולבזבז זמן יקר בהתמודדות עם תקלות טכניות מתסכלות".
פרופ' הלל לביאן אומרת: "בשנים האחרונות, תחת טלטלת הקורונה ולאחריה מציאות של מלחמה ממושכת, התרחב תפקיד המורה מעבר להוראה אקדמית לתיווך רגשי, חיזוק חוסן קהילתי והתמודדות עם אי ודאות מתמשכת. עומס רגשי וארגוני זה מעצים שחיקה ומעמיד בסימן שאלה את יכולת השימור של מורים טובים במערכת. לפיכך, השאלה איננה רק כמה מורים מוכשרים מדי שנה, אלא כיצד מנוהלת פריסתם, מה תנאי עבודתם, ואילו צעדים יבטיחו שגם המורים האיכותיים יבחרו להישאר. המחסור איננו בהכרח כמותי, אלא בראש ובראשונה איכותי ומערכתי".
ד"ר רמות מדגישה כי העומס המנטלי על המורים מתעצם בדינמיקה השוחקת מול ההורים: "קבוצות הוואטסאפ טשטשו לחלוטין את הגבולות והפכו את הציפייה מהמורה לזמינות מלאה סביב השעון. הורים פונים בשעות ערב מאוחרות ובסופי שבוע, לעיתים בנושאים שוליים, ומצפים למענה מיידי. במקביל, ההורה נתפס לעיתים כ“לקוח” הדורש דין וחשבון בלתי פוסק, מה שמציב את המורה בעמדת התגוננות מתמדת במקום בעמדת מנהיגות חינוכית והובלה".
היא מבהירה: "הציפיות מהמורים הן כה גבוהות, עד שכמעט ולא ניתן לעמוד בהן. מורים צעירים נזרקים למים ללא מערך חניכה אמיתי, נדרשים להתמודד לבד עם סיטואציות חברתיות ורגשיות נפיצות, במציאות ישראלית מורכבת. זאת, לצד אוטונומיה מוגבלת, ריבוי רפורמות המונחתות מלמעלה ותפיסה ציבורית שגויה שביהס הוא בעיקר “בייביסיטר”, מחלישים את היצירתיות והתשוקה החינוכית שהביאו אותם למקצוע. ללא שינוי שורשי בתנאים אלו, תוספת שכר לבדה לא תעצור את נטישת אנשי ונשות החינוך הטובים ביותר".
התרעות פיקוד העורף