בעירייה מסבירים כי בשל מגבלת כמות הילדים בכל מרחב מוגן נדרש תיעדוף: "לא ניתן היה להפעיל במקביל את הגיל הרך ואת כיתות א-ב, ולכן נתנה העירייה העדפה לתפעל את קייטנות 'ניצנים' בגני העירייה ואת מוסדות החינוך המיוחד הכוללניים בירושלים במטרה לשמור על רצף חינוכי. כמו כן, העירייה בחרה לתת קדימות לגני הילדים, הזקוקים למסגרת חינוכית רציפה ולנוכחות צמודה של צוותים חינוכיים, לצד מתן מענה המאפשר להורים לחזור לשגרת עבודה".
בעיריית תל אביב מסבירים את ההחלטה שלא לפתוח כלל את קייטנת פסח אבל כן להיענות להפצרות הורים רבים בחינוך המיוחד להשיב את המסגרות: "מערכת החינוך המיוחד היא מענה חיוני, רגיש ומצומצם, עבור תלמידים עם צרכים מורכבים במיוחד, שהושפעו באופן משמעותי מהיעדר מסגרת לאורך זמן. בהתאם לכך, נבחנת ומתקיימת פתיחה מדורגת, חלקית ותלויה בהיתכנות, ורק במסגרות בהן ניתן להבטיח את ביטחונם של התלמידים והצוותים ללא הפעלת הסעות", אומרים למעריב בעירית תל אביב-יפו.
עוד הוסיפו: "לעומת זאת, קייטנת פסח רחבת היקף מחייבת פתיחת עשרות רבות של מסגרות עבור אוכלוסייה גדולה מאוד, לצד גיוס מסיבי של צוותים והפעלת מערך מלא. במציאות של איום טילים מתמשך, מהלך כזה אינו אחראי ואינו עולה בקנה אחד עם שיקולי הבטיחות".
עוד מוסיפה: "אצלנו יש התייצבות של 50% בינתיים, ארבעה ילדים מתוך שמונה, ואנחנו מחוייבים גם להם וגם עם הילדים שלא מגיעים אנחנו נמצאים בקשר דרך שיחות וידאו. את העובדות שלי שחששו להגיע ממרחק אני לא מחייבת להגיע במציאות הזאת והן עושות טיפול מקוון עם הילדים האלה. בגן אנחנו עושים תורנויות בינינו ומסתדרים".
השבוע מתקיימות התייעצויות במשרד החינוך על מתווה הלמידה לאחר החזרה מחופשת הפסח וגורם בשלטון המקומי אומר למעריב: "השיקול של עיר גדולה כמו ירושלים למשל באשר להפעלה של הקייטנות באופן חלקי למרות אישור שניתן להפעלתן המלאה, ולו בשל מגבלת זמינות המרחבים המוגנים לכמות גדולה של ילדים בו זמנית, חייב להוות נורת אזהרה בפני משרד החינוך ופיקוד העורף בכל החלטה שתישקל השבוע היכן וכיצד ניתן להפעיל למידה פיזית במיגון ברחבי הארץ".
בעוטף עזה, האזור שנפגע באופן הקשה ביותר מאז ה-7 באוקטובר, נפתחו השנה קייטנות פסח בהיקף כמעט מלא - עדות ליכולת לייצר שגרה חינוכית גם במציאות ביטחונית מורכבת. הקייטנות באזור, הנמצא בעיצומו של תהליך שיקום. הקייטנות מספקות לילדים, חלקם חוו מקרוב את האירועים הקשים ואת הטראומה שנלוותה אליהם, מסגרת יומיומית, מפגש חברתי וחוויה של יציבות ושגרה. זאת, דווקא בעיצומה של תקופה ביטחונית מתוחה, כאשר באזורים אחרים בארץ הפעילות מצטמצמת או מתבטלת.