על התוכנית עליה בישר שר החינוך שקדו במשרד החינוך עם הרבה כוונות טובות אבל השר שאמור היה לבדוק את ההיתכנות התקציבית שלה לפני שבישר עליה לציבור, בחר ביום שאחרי הפסקת האש באיראן והחזרה ללימודים כדי למהר ולהשיק אותה בפומבי. במשרד האוצר מיהרו להבהיר כי מדובר במס שפתיים שמשלם שר החינוך כדי לרצות את ההורים שדואגים מהשלכות הפערים הלימודיים שנוצרו בתקופת הלמידה המקוונת הממושכת, וכי איש במשרד החינוך לא דיבר איתם עדיין על העלויות התקציביות העצומות של התוכנית.
נדגיש, המסגרות לקיץ עליהן מדבר שר החינוך אינן לימודים סדירים שמופעלים על ידי צוותי ההוראה המועסקים על ידי המדינה דרך משרד החינוך. מדובר במסגרת חיצונית המופעלת על ידי קבלנים פרטיים השוכרים מדריכים לצורך הפעלתה. המדינה מממנת את עלות התוכנית עבור הרשויות המקומיות, ולכן כדי להרחיב אותה לכלל תלמידי היסודי וחטיבות הביניים נדרשים מקופת המדינה עוד כ-750 מיליון שקלים על התקציב הקיים. סכום כסף לא מבוטל שמשרד החינוך יבקש לפחות את חלקו ממשרד האוצר, אבל שם הבהירו כבר כי התשובה תהיה פשוט "אין" וכי משרד החינוך, אם ירצה להוציא לפועל את התוכנית או חלק ממנה, יצטרך להסיט לטובתה כספים מתקציבו הקיים.
במשרד האוצר הגיבו לפרסום התוכנית בקו תקיף יחסית, והדגישו כי לא התקיים כל תיאום מוקדם. לדבריהם, אין כיום מקור תקציבי פנוי למימון המהלך, וככל שמשרד החינוך מעוניין לקדם אותו, יהיה עליו להצביע על מקורות קיימים בתוך תקציבו ולהסיטם לטובת התוכנית.
גורמים באוצר הוסיפו כי עצם ההכרזה על התוכנית, טרם גיבוש מקצועי ותקציבי, מעוררת סימני שאלה. לדבריהם, מדובר במהלך שמייצר ציפיות ציבוריות מבלי שיש מאחוריו תכנון אופרטיבי, מה שמציב את האוצר בעמדה בעייתית כמי שנדרש לסרב בדיעבד והצטייר כ"איש הרע". מדובר בהתנהלות שמאפיינת תקופות בחירות, כאשר הלחץ הציבורי גובר והנטייה להכריז על צעדים פופולריים מתחזקת, גם ללא ביסוס תקציבי, תוך גלגול האחריות לשלב מאוחר יותר.
המתח הזה בין הכרזות לבין יכולת המימון אינו חדש, והוא משקף דפוס חוזר שבו צעדים מוצגים לציבור עוד לפני שנבחנה היתכנותם. דוגמאות לכך נראו גם במקרים קודמים, כמו היוזמה להעלות את שכר השוטרים שהוצגה על ידי השר בן גביר בתקשורת לפני כשנתיים ללא תיאום מוקדם, וגם כעת עם תוכנית הקיץ של שר החינוך. בשני המקרים, ההכרזה יוצרת ציפייה ציבורית מיידית, בעוד שבשלב הביצוע מתברר כי אין מקור תקציבי ברור, והגורם שאמור לעצור או לצמצם את המהלך נאלץ לשאת בביקורת הציבורית.
על הרקע הזה, באוצר מאותתים שלא צפויה פתיחה של הברז התקציבי בעת הזו, ושאם התוכנית תתקדם היא תידרש להתבסס על הסבות פנימיות בתוך תקציב משרד החינוך. המשמעות היא בחירה בין יעדים קיימים ולא תוספת חדשה של כסף. כל זאת על רקע הלחץ התקציבי החריג שנוצר בעקבות המלחמה, עם עלייה חדה בהוצאות הביטחון והפיצויים לעורף, והתרחבות הגירעון שמצמצמת את מרחב התמרון של הממשלה.
התרעות פיקוד העורף