כך, ושלא בצדק, נוהלי משרד החינוך מקשים על מנהלי בתי הספר לטפל משמעתית בתופעות אלימות תלמידים שחוזרים שוב ושוב ל"זירת הפשע". מנהלת בית ספר יכולה להשעות תלמידים ליומיים אבל כל המערכת שאמורה לגבות אותה - אגפי החינוך והרווחה ברשות המקומית, משרד החינוך והמשטרה על מגבלותיה שלה, נעלמת ברוב המכריע של המקרים ומשאירה את המנהלת להתמודד לבדה ביחד עם היועצת החינוכית בבית הספר מול הוריו של הילד. ההורים, ברוב המקרים, לא ישתפו פעולה עם ניסיון להעביר את הילד לבית ספר אחר ובכך מסתיימים רוב המקרים. נגע האלימות לא נעקר מחצרות וכתות בתי הספר, הוא רק מתפשט.
הסתדרות המורים נקטה עיצומים מאז תחילת השנה לא פחות מעשר פעמים, בעשרה בתי ספר שונים בגילאי יסודי או חט"ב בהם התגלו תופעות אלימות כנגד צוותי הוראה מצד תלמידים ובחלק מהמקרים מצד הוריהם. בעוד המורים שובתים, התלמידים האלימים ממשיכים להגיע לבית הספר כאילו דבר לא קרה. "האלימות כלפי עובדי הוראה הופכת לתופעה בלתי נסבלת שאסור לנרמל אותה. מי שמאיים על עובד הוראה חוצה קו אדום מסוכן ופוגע בלב ליבה של מערכת החינוך", אומרים שוב ושוב בהסתדרות המורים אחרי כל מקרה כזה.
אבל משרד החינוך נאלם דום. "אנחנו מזהים בשנה שנתיים האחרונות הרבה יותר מקרים של תגרות אלימות בהפסקות כשמורות נאלצות להפריד ונפגעות לא פעם בעצמן. לא על בסיס יומי אבל על בסיס שבועי, יש דברים שלא היו בשנים האחרונות", מספרת מורה בבית ספר יסודי (עד כתה ו'), "על אלימות מילולית ואיך הם מדברים למורים ובינם לבין עצמם, החשיפה שלהם כילדים צעירים לפורנו, דברים שלא ראינו בעבר וזה קרה במקביל למלחמה. בכל חזרה לשגרה זה רק מחמיר ואנחנו רואות את התופעות האלה מתגברות בשבועות האלה שמאז החזרה מהמלחמה האחרונה. פריקת העול אינסופית וכשההורים מזומנים לשיחה הם ברוב המקרים יגנו על הילד ויאשימו אותנו. להביא הורה לשיתוף פעולה זאת משימה מתישה".
"למורים בעל יסודי יש יותר קצת כלים לטפל באלימות אבל אנחנו ביסודי מאד מוגבלים. הסלחנות של המערכת כלפי אלימות בגילאים הצעירים היא אינסופית", מספרת למעריב ע', מנהלת בית ספר יסודי במרכז שמעידה: "אם אני רוצה להשעות ילד ליותר מיומיים אני צריכה לעבור דרך המפקחת מטעם משרד החינוך שיכולה לאשר לי הארכה של ההשעיה אבל לא סילוק מבית הספר, אין גם לה סמכות לזה. אם זה מגיע לאגף החינוך בעירייה ואז עושים ועדה עם הפיקוח ועם ההורים ועוד ועדה, שום דבר לא מיידי. וגם בזמן ההשעיה אם ההורים מחליטים להביא את הילד אני מחוייבת לקבל אותו ובינתיים הצוות והתלמידים שוב חשופים לאלימות. ברוב המקרים ההחלטה אם להעביר בית ספר תלויה בהורים וזה קרה אצלנו בסוף שנת לימודים, עד אז האלימות המשיכה. ההוכחה שילד מהווה סכנה לסביבתו כדי לקחת שיקול דעת מההורים היא סבוכה וארוכה מאד ומעט מאד מקרים מגיעים לשם בגלל הרתיעה של המערכת מעימותים עם ההורים, לא בגלל חומרת האלימות מצד התלמידים".
כך שהמילה האחרונה היא של ההורים, שמטבע הדברים לרוב יצדדו בילדם. לאגפי החינוך ברשויות המקומיות יש יכולת לכפות מעבר בית ספר אבל הם נמנעים ברוב המקרים מ"העברת תפוח האדמה הלוהט" בדמות תלמיד אלים ממקום למקום. אגפי הרווחה של העיריות שנציגיהם יושבים בוועדות מקומיות לפני שהמקרים מגיעים להחלטת משרד החינוך, הם חסרי כלים ממשיים לבד ממקרים קיצוניים של אלימות מסכנת חיים לילד או לסביבתו מחד או הזנחה מוכחת מצד ההורים. כל עוד המקרה מטופל ברמה המקומית הרשויות עוסקות בעיקר בתיווך בין בית הספר להורים בניסיון לשמר את הקיים ו"להכיל" את המקרים.
האלימות היא ממש לא רק מצד בנים. בקרית גת איימה תלמידה על חייה של מורה בהריון, ביהוד הכתה תלמידה את המורה שלה, בקרית מוצקין נקט אב אלימות פיזית כלפי מורה, בבי"ס בקרית אתא הורים שזומנו לבירור אחרי אלימות מילולית קשה מנשוא של בנם נגד מורים, הגדילו לעשות ונקטו בעצמם אלימות נגד הצוות, בקרית שמונה מוכת האזעקות ספגה מורה השפלה ואלימות פיזית מצד תלמיד שנשאר בבית הספר ומקרה דומה קרה כמה ימים אחר כך בבית ספר ביבנה, בנתניה הכה אב של תלמיד שני מורים והשחית את רכושם לעיני התלמידים, בטירת כרמל היו אלה תלמידים והוריהם יחד שתקפו צוות הוראה עד פינוי של אחת המורות לבית חולים ורק לאחרונה בבתי ספר בקרית מלאכי, בתל אביב, בהוד השרון ובמודיעין נאלצו הצוותים להשאיר תלמידים אלימים במסגרת. כל זה רק בתוך שלושה חודשים וחצי ורק בגילאי יסודי וחט"ב.
"במקרה קיצון הרשות המקומית העניקה מימון של סייע צמוד לילד אלים. בדרך כלל אנחנו לבד מול ההורים. משרד החינוך תומך בפסיכולוגית של בית הספר ברמה של ייעוץ. אבל ייעוץ לא חסר לנו, סמכויות וסנקציות חסרות לנו", מספרת ע', "יש לי ילדה שמוכרת לרווחה וגם מחלקת הרווחה בעירייה הרימה ידייים בגלל חוסר שיתוף פעולה של האמא. בעיות התנהגות ואלימות שאפשר 'להכיל' אלה לא מקרים שרווחה תיכנס אליהם. גם אם יש הזנחה באבחון וטיפול מצד ההורים. ביסודי יש כתות חינוך מיוחד לילדים עם בעיות התנהגות עם איזו שהיא מעטפת אבל יש מעט מאד כתות כאלה וגם האבחון של ילדים צעירים הוא תהליך ארוך. במקרים רבים המלחמה מול ההורים היא גם כדי בכלל לשלוח את הילד לאבחון". היא מוסיפה: "יש לי מורה שהגיעה לבית חולים שהותקפה על ידי ילד בחטיבה הצעירה, בגיל גן. תלונה במשטרה נגד ההורים לא היתה מבחינתה אופציה ולשבות לא היה עוזר לנו. את אנשי המקצוע יש אבל אין לנו סמכות לעשות שום דבר מהותי".
התרעות פיקוד העורף