על פי המחקר, רק כ-55.6% מבני הנוער מדווחים כי הם מרגישים מלאי אנרגיה וחיוניות, ורק 47.1% מדווחים כי תחת לחץ הם מצליחים להישאר ממוקדים ולחשוב בבהירות.
כ-2 מתוך 5 בני ובנות נוער אינם חווים את בית הספר כעוגן רגשי ברור: 40% אינם מאמינים שהמורים ידאגו להם אם יגיעו לכיתה כשהם נסערים, 35.9% אינם מרגישים שכשהמורים שואלים לשלומם הם באמת רוצים לשמוע את התשובה, ו-41.6% לא חושבים שהמורים מתעניינים ברווחתם הנפשית. רבים מתמודדים עם עומס רגשי, שחיקה ותחושת חוסר יציבות, ובמקביל נחשפים למצוקות ולפגיעות של בני נוער אחרים -אך לא תמיד מרגישים שיש להם את הכוח, הכלים או התמיכה להתערב.
מדובר במחקר ראשוני מסוגו ובהיקפו בישראל, הבוחן את מצב השלומות (Well-Being) של בני ובנות נוער בזמן מלחמה. ייחודו בכך שבני ובנות נוער אינם רק משתתפים בו, אלא שותפים בבנייתו. על פי הממצאים הראשוניים, משבר האמון של הנוער במערכת הציבורית חמור במיוחד: רק 27% מבני ובנות הנוער מסכימים כי "נבחרי הציבור מתפקדים כראוי".
המשמעות היא משבר אמון תפקודי במנהיגות הציבורית. המחקר מצביע על פער דרמטי בין תחושת השייכות למדינה לבין האמון בהנהגה: 73.6% מבני ובנות הנוער מדווחים כי הם מרגישים שייכות למדינת ישראל, אך רק 21.8% מביעים אמון ברור במקבלי ההחלטות בישראל.
רק 16.1% מבני הנוער חושבים שהיחסים בין קבוצות שונות בישראל טובים, ורק 53.2% אומרים שהם יכולים לסמוך על אזרחי ישראל שיבואו לעזרתם במקרה של משבר. 81.4% סבורים כי בני נוער צריכים להיות מעורבים בתהליכי קבלת החלטות, אך רק 36.8% מרגישים בבירור כי דעתם מתבקשת כאשר מתקבלות החלטות.
התרעות פיקוד העורף