"יש קשר מובהק בין ה-Well-being (הרווחה הנפשית) של האדם לבין ההישגים שלו", אמר פירון, והסביר כי הילדים של היום אינם אותם ילדים של לפני חמש שנים. לדבריו, "מערכת החינוך הישראלית לא עשתה שום צעד כדי להבין שבתקופה הזו המציאות השתנתה והילדים צריכים משהו אחר". פירון תיאר דור של תלמידים שגדל בתוך חרדה, אובדן, מילואים ממושכים של ההורים, פינוי מהבית וחיים בצל מלחמה - ואז נשאל מדוע אינו מצטיין במדעים. "ילד שגדל בחרדות, ילד שגדל בשאלה של אובדן, ילד שגדל בשאלה של חוסר ודאות – מעניינים אותו מדעים?", תהה.
פירון קרא להקמת מודל חדש של "בית ספר טיפולי", כזה ששם במרכז לא רק ציונים והישגים, אלא גם טיפול רגשי, ליווי אישי ושיקום תחושת הביטחון של הילדים. "התפקיד המרכזי שלה זה לטפל בנפש לפני שהיא מטפלת במוח", אמר על מערכת החינוך, והוסיף את המשפט החד ביותר בריאיון: "היד לא יכולה לפתור תרגיל במתמטיקה אם הלב לא פועם בקצב הנכון". לדבריו, ההתעקשות להחזיר את הילדים למסלול לימודי רגיל, בזמן שהמציאות סביבם קרסה, היא "אחד מהכישלונות הגדולים ביותר של מערכת החינוך".