"תוך שנה זה נתן אותות יוצאים מהכלל", המשיך יהב. "הצלחתי להבחין בכך שתלמידים מהערים השכנות מתחילים להגיע במספרים משמעותיים ללמוד במערכת החינוך של חיפה ולא רציתי שזה יקרה. ההורים שלהם לא גרים בעיר, לא תורמים לעיר ולא משלמים ארנונה בעיר, אין שום סיבה שהם ייהנו מהדבש שהם מקבלים במערכת החינוך של העיר חיפה, והוריתי להוציא את כל מי שלא גר בעיר מהמערכת. העמדתי חברות בלשים מול אלה שזייפו את הכתובות שלהם".
"היחידים שנתתי להם להיכנס, ואמרתי את זה בריש גלי, הם הדרוזים. אמרתי, 'אנחנו כרתנו ברית דמים עם הדרוזים, הם חברו אלינו בשלבים מאוד מוקדמים של מלחמת העצמאות, הם שכנים של העיר שלנו אנחנו נכנסים ויוצאים אצלם, ולא יכול להיות שאם משפחה דרוזית רוצה שהילדים שלה ילמדו במערכת שלנו, אנחנו לא נפתח גם את הלב וגם את הדלת'. וככה היה שנים".